אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן

פרק ג · פסוק טו

פסוק יד

זה שמי וגו'. כל זה יש לראות כמשפט אחד. זה שמי, והוא גם צריך להיות זכרי, כלומר, בו יזכרוני. לדעת חכמינו ז"ל במס' פסחים108 גילה ה' למשה באותו המעמד, כיצד יהגו את שמו ית' בדרך כלל - "אמר הקב"ה, לא כשאני נכתב, אני נקרא. נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת". וסביר ביותר שאף פעם לא נהגו לפרש בשמו ית' בחיי יום יום, וכפי שכבר העיר רשב"ם. "לא נאה שיקראו אותי בשמי בכל דבריהם... אלא 'ה' אלהי אבותיכם' וגו' שהוא לשון אדנות ומלכות, כשם שאומרים למלכים יחי המלך, המלך ציווני דבר". יש אפוא להניח שבשפת־הדיבור הרגילה השתמשו במקום שם הוי"ה בשם אדנות, או בשם אלהים. אין בידנו מסורת, כיצד הגו את שם ה' בבית־המקדש, ברם, מצינו109 ידיעה על אופן הגיית השם אצל השומרונים, אשר לא ראו בהגיית שם הוי"ה משום איסור (וכפי שגם מסתבר מן התלמוד הירושלמי110) והחדשים מנקדים בהתאם לכך. פתח, שווא, סגול, וגם הוגים אותו כך. באשר להבדל בין ה' ואלהים, השוה ביאורנו לבראשית, תחילת פרק ב111.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה