פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק ג · פסוק א
ג הטלת השליחות על משה (ג, א - ד, יז)
באורח נעלה ונשגב מתגלה לו ה' למשה ודורש ממנו לקבל על עצמו את מלאכת שחרורם של ישראל. ובהזדמנות זו הוא מגלה למשה גם את שמו הקדוש, אותו יהא עליו להודיע לבני ישראל. משה מביע את החשש, שלא יזכה באימונו של העם, ועל כן נותן לו ה' - על ידי אותות שעליו לעשות - את הכוח להשיג אימון זה. עוד טוען משה, שהתפקיד קשה מדי בשבילו והוא ערל־שפתיים, כלומר חסר לו כוח הדיבור המשכנע שנחוץ לזה. ה' מרגיע אותו גם בענין זה ולבסוף קובע לו את אהרן אחיו כמי שיסייע לידו.
קשה להבין את הסיפור שלפנינו, שבפסוקים ז ו־ט שבו מדובר בצעקתם של בני ישראל - צעקה שעלתה אל האלהים והביאה לידי התערבותו - אלא כהמשך לפסוקים הקודמים, שבהם כבר מדובר בזעקה־צעקה זו ובגורמיה83. -
היה רועה. בינוני־פועל, כלומר עוסק ברעיית הצאן. באשר לסגנון הסיפור המשתמש בלשון עבר כשהנושא קודם את הנשוא, השוה "והארץ היתה"84 וכן "ומשה עלה"85.
אחר המדבר. כלומר, מעבר למדבר. ולענין תיבת "אחר" השוה יהושע ח, ב ושופטים יח, יב. - הר האלהים. על שם העתיד להתרחש שם, דהיינו מתן־תורה. ואין להוציא מכלל אפשרות שההר נקרא הר קדוש כבר אז, משום שנועד למתן־תורה עליו, אך אין כל מקום להניח, שעוד קום לכן היה ההר נחשב להר קדוש אצל הערבים86, שהרי משה לא ידע מאומה על קדושת המקום, כפי שמוכיח פסוק ה. - הרבה. הר מתן־תורה נקרא לעתים "הר חורב" ולעתים "חר סיני". "חורב" מוזכר עוד להלן יז, י; לג, י וכן בכל ספר דברים, להוציא בברכת משה, ואלו ביתר המקומות בתורה בא השם "סיני"87 ברור, שאין שני השמות זהים במשמעם, שכן מצינו "סיני" בצירופים שונים, גם "הר סיני"88 וגם "מדבר סיני"89, בעוד שהשם "חורב" אינו בא בצירוף תיבת "מדבר" כלל90. ועוד, "חורב" בא תמיד לציין את סביבת ההר, את מקום חנייתם של ישראל, ואלו "סיני" בצירוף תיבת "הר" בא כציון ההר עצמו, וכאשר הכתוב מבקש לציין את מקום חנייתם של ישראל בעזרת השם "סיני", הוא משתמש בצירוף "מדבר סיני". לפיכך יש להניח, כי "חורב" הוא שם האזור כולו, מלשון 'חרב' (= יבש, צחיח), בעוד ש"סיני" הוא שם ההר שבו ניתנה התורה. "חורב" שוה אפוא בהוראתו לצירוף "מדבר סיני", בעוד שבמקום "סיני" (בלא צירוף כלשהו) יכול לבוא "הר חורב". הביטוי השגור היה, כנראה, חורב או הר חורב, שכן מקובל הוא לקרוא להר על־פי הסביבה שבה הוא נמצא, בשעה ש"סיני" מציין רק מקום מוגדר ומסוים מאוד בגוש־הרים זה, וממילא היה ידוע פחות. ברם, בשעת מתן־תורה נודעה לסיני חשיבות יתירה, כך שאז נקרא, האזור כולו "מדבר סיני". בציון זה השתמש משה רבנו בתורה, ורק בספר דברים, כאשר הוא מדבר אל העם, הוא שב ומשתמש בשם השכיח "חורב" ו"הר חורב". יחד עם זאת, כאשר מדובר במתן־תורה בקטעי־השירה שבתורה, שוב בא השם שנתקדש - "סיני". לפי זה יהיה קשה רק השימוש בשם "חורב" להלן לג, ו. ונראה, שבמתכוון אין הכתוב משתמש שם בשם "סיני", כאלו אינו רוצה להזכיר את השם המקודש של ההר בהקשר המאורע העצוב של מעשה העגל.