פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כז · פסוק לב
לב-לג. חוץ ממעשר שני או מעשר-קודש של תבואת הארץ יש עוד מעשר בהמה, שגם לו אותה כוונה ושגם הוא היה נוהג עוד קודם מתן תורה, שהרי כשיעקב אבינו נדר את הנדר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח כב), התכוון בלי ספק בעיקר לבהמות, משום שהן היו עיקר רכושו. קואנן (Godsdienst van Israel II S. 268 ff.) אומר, שהפיסקה שלפנינו על דבר מעשר בהמה היא הוספה מימי נחמיה. הוא סומך בעיקר על נחמיה י לז-לט, יב מד-מז, יג: ה, יב, מקום שם לא נזכר בין המתנות, שבהן התחייבו בני ישראל, בשום מקום מעשר בהמה. – דעה זו נשענת על ההנחה המוטעית, שבפרשתנו צווה לתת את מעשר הבהמה לכהנים. אבל אם מפרשים אל נכון, לפי המסורה העברית, שמעשר בהמה, כמו מעשר שני, נאכל בירושלים בקדושה, כי אז אין להוציא שום מסקנה מתוך שתיקתו של נחמיה בענין זה. שהרי שם התחייבו רק במתנות לזכות הכהנים, ואשר למעשרות, שהבעלים בעצם הורשו לאכול בירושלים, לא היו קשיים לענין ההפרשה בטהרה, משום שרוב העם ישב באותו זמן בירושלים עצמה או בקרבתה, בפרט מאחר שכל הגברים היו חייבים לעלות שלוש פעמים בשנה לרגל. וזאת היא הסיבה שבאותם המקומות אין זכר למעשר שני או מעשר קודש ("מעשר קדשים", דברי הימים-ב לא, ו), אף על פי שבדברים נצטוו עליו. גם דילמן דוחה את דעתו של קואנן מטעמים אחרים (השוה שם). ולפי זה יש לנו לראות (נגד דעתו של קואנן) את הפסוק בדברי הימים-ב לא, ו, שלפיו הביאו גם את מעשר הבהמה לירושלים, לא כדעת יחיד של מחבר דברי הימים, אלא כעובדה ממש (השוה עוד: "ראיות מכריעות וכו'" עמ' קלה ואילך).
"מעשר בקר וצאן". רק מהריבוי הטבעי השנתי של העדר יש להפריש מעשר בהמה. אבל אין העדר אסור לפני ההפרשה בבחינת "טבל", כשם שזה אסור בתבואה לפני ההפרשה (השוה, למשל, את באורי למשנת סנהדרין ח ב), מכל מקום היתה מצוה על כל אחד לתת מעשר מן הבהמה (בכורות נח.). מי שקנה ולדות בהמה או קבלם במתנה אחרי שעברו על אלה שמונה ימים, היה פטור מלעשר (שם נו.).
"כל... תחת השבט", השוה ירמיהו לג יג.
"שבט". מקל הרועה, מיכה ז יד. "כיצד מעשרן כונסן לדיר, ועושה להן פתח קטן, כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונה בשבט אחד, שנים, וכו' והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא ואומר: הרי זה מעשר" (משנת בכורות ט ז). מתוך המלה "העשירי" מסיקים חכמינו, שגם זה שנקרא, אפילו בטעות, עשירי, וגם זה שיצא בסדר כעשירי, אף אם בטעות לא נקרא עשירי, ייקרא עליו שם מעשר. ומכאן ההלכה: "קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שלשתם מקודשין", אלא שדינם שונה: "התשיעי נאכל במומו, והעשירי – מעשר, ואחד-עשר קרב שלמים" (שם, שם, ח). ואם קרא במתכוון את זה שאינו עשירי – עשירי, הרי זה שנוי במחלוקת במס' נזיר לב. (עיין משנה למלך הל' בכורות, ח א).
"יהיה קודש". הקדושה היא בזה, שייקרב כקרבן ודמו ינתן מתנה כנגד היסוד (משנת זבחים ה ח), האימורין מוקטרין על גבי המזבח והבשר נאכל כולו לבעלים בירושלים (רמב"ם בכורות ו ד).