אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כז · פסוק ט

פסוק ח

ט-י. "ואם בהמה". ואם מה שנודר, אינו ערך אדם, אלא בהמה שאפשר להקריבה, אסור לפדות אותה, אלא תהיה קודש ותובא קרבן על המזבח ("בהמה" היא מושא הקשור אל "לפלא נדר" בפסוק ב).

"אשר יקריבו וגו'". כלומר: בהמות טהורות, שמותר להקריבן, בניגוד ל"בהמה טמאה", שבפסוק יא.

"כל אשר וגו'". לפי פשטות הלשון אין הכוונה לנדר של קרבן, כי כאן מדובר רק על מתנת גבוה (יתן... לה'). זהו נדר למקדש, היינו "לבדק הבית". ראה ביאור על ה יד.

"ממנו" לנקיבה, כמו לעיל ו ח. אף על פי, שהבהמה לא הוקדשה לקרבן, תהיה קודש, ואסור להפקיעה מן ההקדש. ומה שיש לעשות עם בהמות כאלו, מלמדנו הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין ה ז (לפי משנת שקלים ד ו וברייתא בתמורה לג:): "המקדיש את בהמתו סתם... רואין כל בהמה תמימה הראויה להקריב על גבי המזבח, זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותן עולות, והנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותן שלמים, ודמים יפלו לבדק הבית, שסתם הקדשות לבדק הבית, ועל זה נאמר: "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש", כלומר, כל הראוי לקרבן על גבי המזבח יקרב".

אבל לאו דווקא כשמקדיש הבהמה סתם, אלא אפילו אמר בפירוש: "לבדק הבית", אסור להפקיעה מן המזבח (רמב"ם, שם הלכה ה). שבכלל אסור היה להקדיש לבדק הבית, בהמות ראויות למזבח, מסיק התלמוד (תמורה ו.) מתוך ויקרא כב כג, אלא, שמכל מקום אם עשה כך, הרי זה עשוי, אך צריך לנהוג בבהמה כפי הוראת הרמב"ם ולהשאירה למזבח. אולם לפי דעת תוספות זבחים נט: ההלכה, שבהמות ראויות למזבח אסור להפקיען גם בתורת קדשי בדק הבית מן המזבח, היא רק תקנה דרבנן. ולפי זה אין הכתוב שלפנינו מדבר על "קדשי בדק הבית" אלא על "קדשי מזבח". גם ביאור זה אפשר לקבלו, שהרי "לפלא נדר" (בפסוק ב) מוסב גם אל "ואם בהמה" שבפסוק ט, והמלה "נדר" מציינת גם בפרק כב פסוק כג, בהמה שהוקדשה למזבח. "כל אשר יתן" מכוון לפי זה אל "ההפרשה": אחרי שמסרו בהמה לתשלום של נדר, תהיה זו קודש ואסור להמיר אותה. חוץ מזה מסיק התלמוד (תמורה יא.) מן הכתוב "כל אשר יתן וגו'", הלכות בנוגע למקרה שמקדישים רק חלק מן הבהמה לקודש.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה