פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כז · פסוק ג
"בן עשרים – בן ששים". הכתוב מדבר כאן בכל מקום על מלאות השנים עשרים או ששים. זה יוצא מתוך פסוק ז: "מבן ששים שנה ומעלה". שלפיו שנת הששים כשנים שלמטה הימנה. והוא הדין בכל הגילאים שנמנים בפרשתנו (ערכין יח.). הישנות המלה "והיה" באה עקב ההרכב הממושך של הנושא, השוה שמות ד ט.
"בשקל הקדש". ראה להלן פסוק כה, ששם ניתנה מצוה זו באופן כללי לכל הערכים. – הגיל מבן עשרים ועד בן ששים שנה, שהוא המוכשר ביותר, נזכר בראשונה, וגם לקודש יש לגיל זה הערך הגדול ביותר, היינו: חמשים שקל (השוה מלכים-ב טו כ).