אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כה · פסוק נ

פסוק מח

נ-נב. "וחשב עם קנהו". לפי בבא קמא קיח. מחייב כתוב זה לדקדק גם עם הנכרי.

"משנת המכרו לו עד שנת היובל". לפי מספר השנים משנת הימכרו עד היובל צריך לחשב את הממכר לכל שנה ושנה, ולפי מספר השנים עד היובל צריך להשיב את גאולתו. כמובן, אפשר לאיש למכור עצמו למספר מסויים של שנים ולהשתחרר קודם היובל, אולם מי שמכר את עצמו לנכרי סתם, בלי לקצוב את מספר השנים, אינו יוצא אחרי שש שנים, כדין עבד עברי שמכר עצמו לבן ישראל סתם (דעת רש"י).

"כימי שכיר יהיה עמו". כשם ששכיר יום מחשב את שכרו לפי זמן העבודה שלו, כך יש לעבד זה לחשב את כסף ממכרו כשכר עבודה בעד הזמן עד היובל, וחלק מכסף ממכרו שעוד לא השתכר בעבודה, יש לו להשיב ככסף גאולתו, לכן אומר הכתוב: "ישיב גאולתו". – ממה שנאמר בפסוק נא: "ישיב גאולתו מכסף מקנתו" ובפסוק נב: "כפי שניו ישיב" יש להסיק, לפי הספרא, שאין לו להרבות את מחיר עבודתו למעלה מכסף מקנתו שקיבל, אף על פי שעלה בערכו, כגון על ידי השתלמותו בעבודתו: אבל, אם ירד ערך עבודתו מכסף ממכרו, כגון בגלל זקנתו או מחלתו, יש להוריד את כסף גאולתו (לכן: "כפי שניו"). תקנה זו, שיד העבד העומד להיגאל תמיד על העליונה, ויכול לחשב את כסף גאולתו לטובתו, נוהג לא רק בעבד שנמכר לנכרי, אלא גם במקרה שעבד נמכר לישראל, כמו לעיל לט-מב. זה למד הספרא מתוך גזירה שוה "שכיר – שכיר", פסוקים מ ונ.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה