פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק מו
"והתנחלתם וגו'", תקבלו אותם לנחלה, תרכשו אותם.
"אחריכם", הם עוברים בירושה. הביטויים "נחלה" וגם "לרשת אחוזה" מוכיחים שהעבדים שווים לקרקעות. השוה ספרא.
"לעולם בהם תעבודו". לפי פשטות הלשון אומר הכתוב רק, שעבדים אלה אינם יוצאים ביובל. גם ר' ישמעאל (סוטה ג.). מבאר כך, שחוק זה משמעותו רשות ולא חובה, אולם לדעת ר' עקיבא, שנקבעה להלכה, מצוה זו היא חובה. בבחינה מסויימת הרי היתה זאת השפלה לעבד העברי, אילו היו משחררים אותו יחד עם העבד הכנעני. ועל כן אפשר היה להבין את דברי ר' עקיבא, שרק חובה היא לא לשחרר עבד כנעני ביובל. אולם שמואל (גטין לח:), הוסיף, שאסור לשחרר בכלל עבד כנעני (לפי זה מחמיר שמואל יותר מאשר ר' עקיבא, כי לולא זאת היה שמואל אומר בקיצור: הלכה כרבי עקיבא). למעשה, העבדות בבית ישראלי, הנוהג עם העבד כחוק התורה (השוה רמב"ם, סוף הלכות עבדים), היא הרבה יותר נוחה לעבד מאשר החירות, המביאה אותו לבטלה ולמעשי תועבה.
"איש באחיו". לדעת רש"י: לרבות את הנשיא והמלך, שלא ירדו בעם בפרך, כפי שהורה גם הנביא יחזקאל (לד ד).