פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק מד
מד-מו. כאן בא הכתוב להורות מי הם העבדים שמותר לקחתם לאחוזה. "ועבדך... לך". הכוונה: מה שנוגע לעבדיך השייכים לך, - הרי כך דינם ("יהיה לך", בניגוד לבני ישראל שעליהם נעמר: "עבדי הם").
"מאת הגוים". העבדים שלכם יהיו מן הגויים. לדעת רש"י (בסוטה לה:) היה מותר לקבל רק את הגויים שישבו מחוץ לארץ ישראל, אף אם נמנו על שבע אומות, כגרים תושבים, בתנאי שיקבלו עליהם שבע מצוות בני נח, אבל אלה שישבו בארץ ישראל לא נתקבלו, כי הם התגיירו רק מתוך פחד. לפי זה כולל אמנם "אשר סביבותיכם" גם את שבע האומות, אבל רק אם ישבו מחוץ לארץ ישראל. אולם לדעת הרמב"ם (מלכים ו א) והרמב"ן (בפירושו לדברים כ י) היה מותר לקבל גם את תושבי ארץ ישראל אם התגיירו: לפי זה אין כוונת הפיסקה "אשר סביבותיכם" למעט את העמים שישבו בארץ ישראל. ולדעת הרמב"ן והראב"ד באים הדברים האלה ללמד, שמבני חוץ לארץ היה מותר לחלוטין לקנות עבדים. ואילו מבני הארץ היה מותר לקבל רק בתנאי שקיבלו את שבע המצוות. אבל לדעת הרמב"ם אין קונים עבדים גם מבני חוץ לארץ אלא אחרי קבלתם את שבע המצוות, ולפי זה נאמר "אשר סביבותיכם", משום שלא עלה על דעתם, שאלה שישבו בארץ יתגיירו. על דעותיהם השונות של רש"י, רמב"ם ורמב"ן עיין משנה למלך הלכות עבדים ו א.