פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק מא
"הוא ובניו", בא להורות, שהאדון מחויב לפרנס גם את בני העבד בזמן עבדותו.
"ושב אל משפחתו". לפי דעת חז"ל בקידושין כא: "אין עבד עברי כהן נרצע... אמר קרא: "ושב אל משפחתו", למוחזק שבמשפחתו". כלומר: משום שנעשה על ידי כך בעל מום ואינו יכול לשוב אל עבודת הכהונה של משפחתו. ואפילו לדעת ר' יהודה (מכות יב.), שאין להחזיר את העבד אל משרתו וכהונתו, מכל מקום אין להשפילו בזמן עבדותו במידה כזו, שלא יעיז לשוב אל משפחתו מלא בושה וכלימה. ייתכן שלזה מתכוון הכתוב: "ושב אל משפחתו וגו'".
מתוך הפיסקה "ואל אחוזת וגו'" משמע, שהכתוב מניח שהעבד מכר את כל קרקעותיו בטרם שמכר את עצמו. ומכיון שלא היו רגילים למכור את הקרקעות כל זמן שהיו להם מטלטלין, הרי זה מסייע לדברי חכמינו, שלא ימכור אדם עצמו אלא אם כן אין לו שום רכוש להתפרנס ממנו. ראה רמב"ם, הלכות עבדים א א. בערכין כט. אמרו: "אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג". על ההבדל שבין מוכר עצמו ובין מכרוהו בית דין עיין קידושין יד: