פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק לד
לד. "וּשֲׁדֵה". החטף-פתח בא להבליט את תנועת השוא, השוה "וזהב", בראשית ב יב.
"מגרש". השוה במדבר לה ב ואילך.
"לא ימכר". אין פירושו שבכלל אין למכור אותו, ואפילו עד היובל, כי לזה לא היה מתאים הנימוק "כי אחזת עולם", שהרי המכירה עד היובל אינה משמיטה לחלוטין את האחוזה מתחת ידי בעליה. ואילו היתה משמעותו שלא יימכר לעולם, הרי לא היו לשדות הלויים שום יתרון על אותם של שאר ישראלים. לכן מבארים חכמינו, שהכתוב שלפנינו בא ללמד, שאפילו במקרה שנזכר להלן, כז- כ-כא, לא תישאר האחוזה בידי הקונה לצמיתות, אלא חוזרת ביובל.
שלושת הפסוקים האחרונים המדברים על הערים והשדות שנועדו בספר במדבר לה ללויים, מעמידים אותנו, לכאורה, בפני קשיים כרונולוגיים. לפי הכתובת בפסוק א ניתן החוק הזה בהר סיני, ואם כן כבר בהר סיני נועדו הערים הללו ללויים, מה שנראה כסותר את הידיעה שבספר במדבר ג: יא, מד, שלפיה רק בשנה השנית (השוה שם א א) התפקדו הלויים לעבודת המקדש במקום הבכורים. אמנם, הקושי יוסר על ידי הסברו של הרמב"ן, שלפיו נאמר הפרק שלנו בזמן מסירת הלוחות השניים. באותו זמן כבר נבחרו הלוים, כפי שמעידים הכתובים בשמות לב כט, ובדברים י ח. אולם עוד היה נשאר הקושי, שכאן משמע שכבר בהר סיני דובר על ערי הלוים והמגרשים, ואילו לפי במדבר לה א, בא ההסדר לתת את הערים האלו ללויים רק בערבות מואב. ובכן, היה צורך לקבל את ההנחה, שהפקודה בדבר הערים ניתנה כבר בהר סיני ושבספר במדבר לה א מסופר רק, שצו זה נשנה בערבות מואב (ראה מבוא לקרבנות: 'שתי הקבוצות שבחוקי הקרבנות'). ברם, ייתכן גם ששלושת הפסוקים (לב-לד) ניתוספו על-פי צו ה' בזמן מאוחר על המצוות שפורסמו בסיני. לפי זה היו המלים "בהר סיני", בכתובת (לעיל פסוק א) מכוונות רק לחלק מן החוקים.
אולם גם בדרך אחרת אפשר היה להסביר, שהפסוקים שלפנינו נמסרו כבר על הר סיני. כי הנה תמוה, שהפסוקים בבמדבר פרק לה מדברים רק על ערי לויים ולא על ערי כהנים, ואילו בספר יהושע פרק כא מסופר, שמתוך ארבעים ושמונה ערי הלויים נמסרו שלוש עשרה לכהנים בני אהרן. מכאן יוצא, על כרחנו, שהביטוי לויים בספר במדבר לה כולל גם את הכהנים, ובכן, נקראו כאן הכהנים בשם "לויים", כמו שנמצא תכופות במקומות אחרים, וודאי משום שערים אלו ניתנו להם בתורת חלק הלויים בארץ הקודש. וכך ייתכן, שגם הפסוקים שלפנינו, המדברים על ערי הלויים, מכוונים לפי שעה אל ערי הכהנים, שהרי כבר פורסם הצו, שלא יתנו נחלה לכהנים כי אם רק ערים לשבת ומגרשים לבהמתם. גם נכללות בהן ערי המקלט, שנזכרו כבר בשמות א יג. מובן מאליו, שהסדר זה היה יכול לחול לאחר זמן, כאשר גם ללויים שלא מזרע אהרן חילקו את עריהם, גם על ערים אלו. ובכן, כוללים הפסוקים לב-לד את הדינים בדבר אחוזות הכהנים. – לפי זה אין כל הכרח לקבל השערתם של וולהאוזן ואחרים, שפיסקה זו היא תוספת מאוחרת, ואף אין כל הצדקה לה, כפי שהעיר כבר דילמן, בשים לב אל הלשון כאן, שהוא לשונו של P.