אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כה · פסוק כג

פסוק כב

כג. לדעת הרמב"ם זה לאו שחל על המוכר כעל הקונה, למכור או לקנות קרקעות, אפילו אם שניהם מסכימים. ואולם לפי הרמב"ן: "אין זה לאו ללקות עליו, אבל הוא טעם, יאמר הנהיגו ביניכם היובל ואל יקשה בעיניכם, כי לי הארץ" (השוה "משנה למלך" שמיטה ויובל יא א). ובכך נמצא גם טעם לחוק הבא אחר כך בענין גאולת הקרקע, שהרי אפילו עד שנת היובל לא יימכר קרקע מכירה גמורה ("לצמיתות"), אלא צריך לתת למוכר זכות הגאולה בכל עת (אולם השוה לעיל ביאור לפסוק טז). ומשום כך לא נכתב דין זה לעיל ליד חוק היובל, אלא כאן בקשר לחוק הגאולה, שבמובן ידוע הוא שומר עוד ביתר יעילות על זכויות הבעלים הראשונים על קרקעותיו.

לצמיתות", (מן "הצמת", הכחד, משורש "צמת" = הקפא, השוה صمت בערבית) לחלוטין, לעולם, השוה "כלה", לגמרי.

"אתם עמדי". ביחס לה', הננו גרים בארץ, לפי בבא מציעא עט. אסורה רק מכירה לצמיתות אבל שדה שנמכר, למשל, לששים שנה לא היה חוזר בשנת היובל. אולם בצדק אומר הירש, שמכירה כגון זו, שמבטלת מראש את חוק היובל, אין לה תוקף מצד הדין, השוה שם.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה