פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק כ
כ-כב. הבטחון מפני הרעב שהובטח בפסוק יט יכול היה להתערער על ידי שנת השבתון משום שלא נזרע ולא נקצור, אולם ה' יתן לנו את ברכתו במידה כזו, שהעם לא ידע מחסור אף בזמן ההוא.
"בשנה השביעית", לפי הרמב"ן הכוונה היא: "וכי תאמרו בשנה השביעית: מה נאכל (כלומר: בשנה השמינית)", שהרי לשנה השביעית מספקת התבואה של השנה השישית. אולם ביאור זה דחוק. ובצדק העיר מנדלסון, כי כל שנה כתיקונה מספקת לחלק של אותה שנה, וגם לחלק של השנה הבאה, בהיות קציר השעורה בחודש ניסן וקציר החיטים בחדש סיון, כך, שבשעת הדחק אפשר ליהנות באותה שנה עצמה מן הקצירה. אמנם, גם בשנה שקודמת לה שנה ברוכה, אין משתמשים בתבואה החדשה אלא בסוף השנה, כשהתבואה נאספה כבר מן הגורן, מכל מקום, מכיון ששפע כזה בלתי רגיל הוא, הרי תתגנב דאגה אל לב תושבי הארץ גם בנוגע לשנה השביעית. מובן, כי "בשנה השביעית" רק ראשית המחסור, אבל הוא נמשך בשנה הבאה, השוה "ביום המשח אותו", לעיל ו יג.
"הן". השוה לעיל י יח-יט, ושמות ד א.
"ולא נאסוף". אף מה שיצמח מאליו אסור לנו לאסוף, ראה לעיל פסוק ה ואילך.