אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כה · פסוק ב

פסוק א

ויקרא כה: א-ב. "כי תבואו". לדעת רבותינו לא יצא חוק זה לפועל אלא לאחר שבע שנות הכיבוש ושבע שנות החלוקה, היינו לאחר ארבע עשרה שנה לביאתם אל הארץ. השוה ספרא לפסוק שלפנינו, סדר עולם, פיסקה יא, ערכין יב: ואילך, זבחים קיח: ולפי זה התחילה הספירה הראשונה של שנת השמיטה בשנת החמש עשרה אחרי הכניסה, שנת העשרים ואחת היתה השמיטה הראשונה ושנת הששים וארבע שנת היובל הראשונה.

"ושבתה הארץ". בסנהדרין לט. העירו חז"ל: "אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא". בעלות ה' על הארץ המרומזת כאן על ידי שנת השבת, אינה, כנראה, אותו דבר שהיובל רוצה להביע בפסוק כג. כי זה האחרון מתכוון לחנך את האדם להיות ענוותן, שלא ירום לבבו בשל רכוש הקרקע שלו, ואילו חוק שנת השבתון ישוה לנגד עיני ישראל את קדושת הארץ, היינו, שהארץ, שהיא שייכת לה' ועומדת תחת השגחתו המיוחדת של ה', דורשת מאת תושביה חיים קדושים ואינה סובלת אוכלוסיה מושחתת, ומקיאה אותה (לעיל יח כה, השוה רמב"ן, שם). ומתוך כך מבינים, שהזלזול בשנת השמיטה גרם לגלות ישראל מארצו (כו לד).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה