פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כד · פסוק טו
טו-טז. "ואל בני ישראל". בהזדמנות זו יוכרזו החוקים הבאים.
"כי יקלל אלהיו". לפי סנהדרין נו. קללת שם המיוחד (ראה ביאור לא א, על שמות ה') במיתה, והכינויים (מידות או שמות כלליים, כגון אלהים, חנון, רחום) הם באזהרה בלבד, כלומר: לאו בעונש כרת. לדעת הרמב"ם (עבודה זרה ב ז) נחשב גם שם אדנות לשם המיוחד, אבל לדעת ר' מאיר הלוי שם המיוחד הוא רק שם הויה. פסוק טו מדבר לפי זה על גידוף בכינוי.
"ונשא חטאו", היינו עונש כרת (פסחים צג: השוה ביאור לכ יט).