פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כד · פסוק ט
"והיתה", לדעת רש"י יש להשלים במחשבה בתורת נושא את המלה "מנחה", ולפי הרמב"ן מוסבת "והיתה", על כל אחת מהמערכות. והנכון יהיה לראות "ברית" כנושא.
"ואכלהו", ולזה יש לצרף במחשבה "לחם" כמושא.
"במקום קדוש... חק עולם". כמו "מנחה", לעיל ו, ט-י. לחם הפנים ככל מנחה, היה לחם מצה (מנחות ריש פרק ה, השוה יוספוס, קדמוניות ג ו ו, י ז, פילון Congr. erud. p 543 m).
קודם שהקטירו את הלבונה על המזבח היה צריך למלוח אותה (מנחות כ.). בכל זאת לא נכון, מה שהשבעים מוסיפים אחרי "לבנה זכה" את המלה "ומלח" (καὶ ἅλα), כי המלח לא הונח אף פעם אצל הלחם.
לחם הפנים נזכר בשמואל-א כא ז בקשר למקדש בנוב. אבל אם נתנו שם ממנו לדוד (שהיה זר), הרי זה היה מוצדק לדעת חכמינו (מנחות צה:). משום שדוד היה בסכנת נפשות ("אחזו בולמוס") ואפשר גם שאחר שנשבה הארון והותרו הבמות, התירו גם לחם הפנים לזרים (אולם המסורה אינה מסכימה לכך).
שאין לחם הפנים מכוון לשמש דורון לשולחן ה', כפי שסבורים קנובל ואחרים, אלא הוא סמל שה' נותן לחם לעמו דבר יום ביומו, דבר זה מובן מאליו מתוך מה שהסברנו במבוא לקרבנות ('ערכם של הקרבנות ומשמעותם). ואם, כפי שמורה הפסוק בשמואל-א, שהבאנו לעיל, חוק לחם הפנים קויים בעיר הכהנים נוב, הרי אין ספק שגם בשילה, מקום ששימשו כהני נוב קודם לכן, היו נזהרים בו. והנה אנו קוראים (שם ג ג), שבמקדש ההוא היה דולק גם נר התמיד, ובזה יש לנו עדות גמורה, שבשני כלי עבודת הקודש, שעליהם מדובר בפסוקים שלפנינו, נר התמיד ולחם התמיד, השתמשו למעשה כבר במקדש המרכזי הראשון, שהקימו בני ישראל בארץ הקודש (יהושע יח א), כשם שהיו מצויים בזמן מאוחר יותר בבית שבנה שלמה (מלכים-א ז מח-מט, דברי הימים-ב ד יט-כ, יג יא), וזה מוכיח כי מוצאן של מצוות אלו הוא מזמן משה רבנו. ובצדק העיר ה. ל. שטראק: "לולא שמר לנו עורכו של ספר שמואל את הסיפור על שהייתו של דוד בנוב, לא היתה לנו עדות על לחם הפנים, לפי דעת הביקורת "המודרנית", אלא מסוף ימי גלות בבל (מלכים-א ז, מח)", מכאן יש לדון, איזו זכות יש לאותה הביקורת להחליט על רוב החוקים המובאים רק ב –P שהם ניתנו אחרי גלות בבל.