אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כד · פסוק ה

פסוק ד

ה-ט. "סולת". מחיים, כמו כל המנחות (חוץ משתים).

"שתים עשרה חלות". לפי מספר שנים עשר שבטי ישראל.

"שני עשרונים". פי שנים משיעור אוכל נפש ליום ("עומר לגלגלת"), המנחה הרגילה היתה בת עשרון לפחות (ראה ביאור לפרק ב א). כמו לעיל כג יז בשתי הלחם של חג השבועות, היתה גם כאן כל חלה, באשר היא באה מן הציבור, בת שני עשרונים, שהרי מיעוט רבים שנים. הלחם נקרא בשמות כה ל: "לחם פנים". רש"י, בהתאם למשנת מנחות צו. מפרש ש"פנים" מתכוון לצורת החלות. החלות היו "כמין תיבה פרוצה", שתי קצותיהן נטויים למעלה, והיו מכוונים כשני "פנים" אל קירות המקדש. הרשב"ם סובר: "לחם פנים... לחם הראוי לפני שרים, לחם נאה... וכתיב (שמואל-א א ה): 'ולחנה יתן מנה אחת אפים', חלק יפה... כי את חנה אהב לכך אפים חשוב", (גם בבראשית רבה פרשה עט נקראים טובי העיר: "פנים שבעיר", וכן שם פרשה צא: "שאין פני הארץ אלא עשירים"). יש להעדיף פירוש זה על פירושו של רש"י, משום שהוא מתאים גם לדעה האחרת שבמנחות צד: שלפיה היתה צורת החלות "כמין ספינה רוקדת". לדעת ראב"ע בא שם זה, משום שהלחם עומד נגד פני ה'. יונתן מתרגם בשני הפסוקים: "לחמא גוואה - לחם פנימי, כלומר: שלפנים המקדש, לדעתו, איפוא, פָּנים-פְנים, השוה ויקרא י יח.

"יהיה" לשון זכר לפני שם עצם ממין נקבה (גזניוס-קאוץ' 145, 70).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה