אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כד · פסוק ב

פסוק א

ויקרא כד: א-ד. פסוקים אלה הם חזרה על הפסוקים בשמות כז, כ-כא. החוק שלפנינו הוא מורחב יותר. לדעת הרמב"ן נדבו ראשונה, לפי ס' שמות, שמן (הנשיאים, שם לה כח). אולם אחר שכלה אותו שמן, ניתנה פקודה לתת שמן משל ציבור, בדומה לשאר קרבנות ציבור. ומכיון שקרוב לוודאי, שחוק זה נתפרסם עוד לפני הקמת המשכן, נכון יהיה להניח, בהתאם לדברי רש"י: "פרשת "ואתה תצוה" (שמות כז, כ-כא) לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן, לפרש צורך המנורה, וכן משמע, ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך", ואילו כאן עיקר המצוה.

"זך", לדעת ראב"ע מוסב אל "זית", הזיתים צריכים להיות נקיים, שלא יהיו ביניהם מעופשים או מכורסמים. ובאמת היו נוהגים גם בזמנים קדומים לנקות את הזיתים לפני הכתישה מן החול ומן העלים וכדומה (Geoponica ט יז יט). אולם במנחות פו: מייחסים את המלה "זך" לשמן: השמן צריך להיות נקי בלי שמרים.

"כתית". במשנת מנחות ח ד משמשת במקומה המלה "כתוש". את הזיתים כתשו בכלי שקראו "כותש" (טהרות ט ה), ושמו אותם אחרי כן לתוך סל, אותו השמן שנטף מאליו, הוא לבדו היה ראוי לשמן המאור במקדש. ולא אותו השמן שיוצא על ידי טעינת הקורה.

"להעלות", לפי הדעה (מנחות פח:), שהנרות לא היו מחוברים למנורה (ראה ביאור לשמות כה לז), אלא חוברו בכל יום בקנים, פירוש "להעלות" העלאת המנורות. ולעומת זה לפי הדעה, שהנרות והמנורה היו מחוברים, צריך לבאר "להעלות", שהוא מוסב אל השלהבת, כלומר: להעלות תמיד שלהבת הנרות. לפי הספרא פירושו "שתהא שלהבת עולה מאליה" כלומר: יש להחזיק את האש קרובה לפתילה עד שהלהבה עולה מאליה.

"תמיד". לפי רש"י (ואחרים) פירושו: "מלילה ללילה כמו "עולת תמיד" שאינה אלא מיום ליום" (הרמב"ן בפירושו לשמות כז כ מסרב לקבל דעה זו). אמנם, לדעת חכמים (תמיד ו א) אותו נר שמקומו היה "לפני ה'", הוא "נר מערבי", דולק היה גם ביום, כלומר: תמיד. בכל זאת אין המלה "תמיד" מוסבת אלא אל הדלקת הנר יום יום, כפי שמוכיח הפסוק שלאחריו (השוה חגיגה כו: ותוספות, שם, ד"ה מנורה) פסוק ג נמצא בשינויים קלים גם בשמות כז כא. לפי יוספוס (ג ח ג) נשארו שלושה נרות דולקים גם במשך היום (השוה גם פסודו-הקאטיוס המובא ביוספוס נגד אפיון א כב). לדעת הרמב"ם הושארו כל נרות המנורה דולקים כל היום (השוה תמידין ומוספין ג יב וכסף משנה שם). השוה בתשובות הרשב"א, סימן שט (מה' ווינה).

איזהו הנר שנקרא "נר מערבי" – זה תלוי בכיוון קני המנורה, שעמדה בצד הדרומי של המקדש, ויש מחלוקת על כך במנחות צח: לדעה אחת היו הקנים מכוונים מצפון לדרום: הנר האמצעי פנה לקודש קדשים, והנרות שהיו מופנים אל הנר האמצעי היו פונים קצתם לצפון וקצתם לדרום. לפי סידור זה נקרא הנר האמצעי שפנה למערב: נר מערבי, ואילו לדעה האחרת היו הקנים מכוונים בין מזרח למערב. לפי זה עלה הנר האמצעי ישר למעלה, בעוד שהנרות הצדדיים קצתם היו מופנים למערב וקצתם למזרח. לדעה זו נר מערבי הוא האמצעי בין הנרות הנוטים לצד מערב. הוא נקרא כך ביחס לנר העומד על ידו, שהיה הקרוב ביותר אל פתח המקדש, שנקרא "נר מזרחי", השוה משנת תמיד ו א. לדעה השניה מסכימים רש"י ורוב הפרשנים, ואילו הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ג ח) מסכים לדעה הראשונה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה