פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כא · פסוק ז
ז. המלה "זונה" מציינת, ברגיל, אשה מופקרת לזנות. אולם בספרא וביבמות סא: יש מחלוקת בזה, מה פירוש "זונה" כאן. לדעת ר' אלעזר עושה כל בעילה שאינה על ידי קידושין את האשה לזונה (אפילו פנוי הבא על הפנויה). אולם תנאים אחרים חולקים על דעתו זו, ואלה האחרונים מחולקים בינם לבין עצמם. ההלכה נקבעה כפי דעת החכמים, שאומרים: "אין זונה אלא גיורת ומשוחררת שנבעלה בעילת זנות" (השוה משנת יבמות ו ו, בתרגום מ. פיטוכובסקי, שם נמצאים הפירושים השונים לפסוק זה). לפי הפשט "זונה" פירושה, כפי שר' עקיבא (יבמות סא:) מפרש: אשה מופקרת לזנות, ומבחינה זו, כיון שנישואין בלתי חוקיים שווים לפילגשות, אפשר לקרוא גם אשה המקיימת נישואין כאלה בשם "זונה". וגם דעת ר' אלעזר מבוססת היטב, באשר הוא אינו מבדיל אם הפקירה עצמה פעם אחת או פעמים רבות. אולם החכמים אינם מודים שבעילת אדם כשר, שהנישואין אתו מותרין, עושה אותה לזונה, משום שאשה כזו אין להשוותה ל"מפקרת עצמה". לכן חשבו שיש לצמצם כאן את המושג "זונה".
"וחללה". אי אפשר להסכים לפרשנים האחרונים, שאומרים "חללה" פירושה אשה שעינו אותה, שאם כן היה הלאו של זונה מיותר לגמרי. ומאחר שלפי פסוק טו כל כהן הנושא אשה שאסורה לו, מחלל" את זרעו, למדים חכמינו מכאן, כי כל בת שנולדה לכהן מאשה אסורה לו, הרי היא "חללה", ובן מנישואין כאלה הוא "חלל" ומאבד את כל סגולות הכהן והוא שוה לזר, ואם לבן זה יש בת, הרי גם היא "חללה". השוה ביאור לפסוק טו.
"גרושה וגו'". לפי דעת בית שמאי יש למצוא טעם לאיסור זה, בעובדה שבאשה כזאת נמצאה "ערות דבר" (דברים כד א, משנה סוף גיטין). אולם הישנותן של המלים "לא יקחו" מוכיחה, שגרושה שייכת לסוג אחר מאשר זונה וחללה. האחרונות אסורות לכהן משום מעשי עצמן או משום שנולדו מנישואין פסולים, אולם גרושה אינה הגונה לכהן מפני שלנישואיה היתה פעם אחרית רעה. אין לבעל בעמיו לקחת אשה שאיש אחר גירש אותה. לפי זה אין הבדל מאיזו סיבה נתגרשה.
יחזקאל מד כב מלמד שגם אלמנה אסורה לכהן ורק "האלמנה אשר תהיה לאלמנה מכהן יקחו". הטעמים מפרידים בין המלים "אלמנה" לבין "מכהן", ברור כי זה בהתאם לביאורם של התרגום רש"י וקידושין עח: אמנם, ביאור זה אינו מניח את הדעת. לדעת ר' יהודה, שם, פירוש "מכהן" - כל אחד ששייך ל"משיאין לכהונה" (כלומר המשפחות שכהנים היו מותרים להתחתן בהן). וזה הוא בוודאי הביאור הפשוט ביותר. הכהנים לא היתה דעתם נוחה בוודאי מאלמנה סתם, משום שעברה של זו לא היה ברור להם, רק אלמנה מכהן היתה מותרת להם. אולם בזמן מאוחר יותר היו המשיאין לכהונה (על ביטוי זה עיין במאמרי: "בית הדין הגדול וכו'", עמוד 27 ואילך) בענין זה שוות זו לזו בעיני הכהנים. מכל מקום משמש הכתוב ביחזקאל הרחבה לעומת החוק בתורה על ידי חוק מונע מזמן מאוחר.