פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כ · פסוק יב
יב. גילוי ערות כלתו נסמך אל גילוי ערות אשת אביו. אולם "אשר ישכב את כלתו" צוין כ"תבל", היינו שמצה, דראון. אותו ביטוי נמצא באיסור בהמה (לעיל יח כג). זהו, בדומה לשוכב עם בהמה, נגד הטבע וסדר העולם הטבעי. האב אוהב כרגיל את בנו ורוצה בטובתו, ואם האב מגלה ערוה באשת בנו, עושה הוא דבר לא טבעי ועוד יותר גרוע מאשר אם רצחו נפש. אולם נאמר "תבל עשו", משום שגם מצידה הוא דבר לא טבעי להרשות להשתמש בה.