פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כ · פסוק א
העונשין על העבירות שדובר עליהן בפרק יח ובחלק של פרק יט
סגנון פרשה זו קרוב לסגנונו של פרק יז, השוה, למשל, "ואל בני ישראל תאמר" עם יז ח, וכן "איש איש... ומן הגר וגו" (פסוק ב וגם פסוק ט) עם יז: ח, יג (השוה עוד כב יח, כד, טו-טז ובמדבר טו, יג-טז, כח-כט). כבר העירונו לעיל (בהערות מוקדמות לפי"ט), שכל החוקים האלה ניתנו באוהל מועד ושיש לראות אותם כהשלמה לחוקים שניתנו בהר סיני. במיוחד הפרשה שלפנינו היא השלמה לפרקים יח-יט. בויקרא רבה א נמצאת מסורה, שלפיה לא נענשו בני ישראל בגלל עבירות על החוקים שניתנו להם בהר סיני, אלא לאחר שנשנו להם באוהל מועד (ראה מבוא לקרבנות, 'שתי הקבוצות שבתורת הקרבנות'). כנראה, שזה הטעם שפרטי העונשין באים כאן בחוקי אוהל מעוד, בעוד שלעיל הסתפק החוק שניתן בהר סיני בזה, להכריז על העונש המשותף לכל העבירות על הצניעות, והוא עונש כרת (יח כט). – לחוקי העונשין (פסוקים ב-כא) נספחה עוד אזהרה דומה לזו שבחוקי הר סיני (יח כד ואילך), עם העלאת זכרם של חוקי המאכלים (בפסוקים כב-כו). בדבר מספר חוקי העריות בפרשתנו עיין פתיחה לפי"ט. לפסוק כז ראה ביאורו להלן במקומו.