פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק כו
כו. אם מטרת החוקים הקודמים היתה לחזק את כבוד ה' וההכרה בו, הרי מזהירים בתוקף החוקים הבאים להלן מפני מנהגי עבודה זרה ואמונות תפלות של עכו"ם, שמביאים לעבודת אלילים ולכפירה בה'.
"לא תאכלו על הדם" (השבעים קוראים בטעות: "על ההרים" לפי יחזקאל יח ו). ביאור האחרונים (איוולד, קנובל, קייל ואחרים), שכאן מדובר על האיסור לאכול את הבשר עם הדם, בטעות גמורה יסודו. כי אז היה צריך לכתוב: לא תאכלו בשר בדמו, או בשר על הדם, מלבד זה לא היה פסוק כזה מתאים לפסוקים שלאחריו. מכיון שבפסוקים הבאים נאסרים מעשי הכישוף של עכו"ם, סבור הרמב"ן שגם כאן במלים "לא תאכלו על הדם" יש למצוא מנהגי עכו"ם. פרטים אינם ידועים לנו. מתוך הסיפור על שאול המלך (השוה שמואל-א יד, לב ואילך) נודע לנו, ששחטו ארצה וערכו סעודה על הדם. שאול עצר בעד השערוריה הזאת, בפקדו, שכל אחד ישחט על אבן גדולה שהיתה על -ידו ויאכל אחר כך (על ביאורו המוטעה של וולהאוזן עיין ראיות מכריעות וכו' עמוד י ואילך). אבל בתורת כהנים ובסנהדרין סג. מסיקים תנאים אחדים מתוך הפסוק שלפנינו עוד הלכות שונות. בלי להביא כאן את כל הדרשות הללו, נעיר כאן רק על כך, שעל אותו הדרש, שלמד מפסוק זה את איסור "אכילה מן הבהמה קודם שתצא נפשה", מחליט רש"י במסכת חולין קכא: (נגד הרמב"ם הלכות שחיטה, א ב). שהוא אסמכתא בעלמא (השוה פרי מגדים "משבצות זהב" ריש סי' כז). לפי זה אפשר לראות גם בדרשות האחרות רק אסמכתות ולקבל את ביאורו של הרמב"ן, שזה הוא בעצם תוכן האיסור (השוה יונתן, שתרגומו עולה בד בבד עם דברי התלמוד "שלא לאכול בשר והדם במזרק").
"לא תנחשו". אולי משורש "נחש - "לחש", משום שהידעונים הודיעו את האורקלים שלהם בלחש, או מן "נחש", משום שרואים בתנועת הנחש רמזים על שעתיד לבוא. חכמינו בתורת כהנים ובסנהדרין סה: – סו. מזכירים מינים שונים של ניחוש, וסבורים שהאיסור כאן הוא לנחש מתוך תופעות מקריות על הצלחתם או אי הצלחתם של עסקיו.
"לא תעוננו". או משורש "ענן" - "כסה", כיסוי פעולה בשעת הכישוף (קנובל), או משורש "עין", הטל "עין רעה". לדעת תורת כהנים וסנהדרין סה: פירושו או אחיזת עינים, כלומר: מרמה, או "מעביר על העינים", מושח את העיניםבחמרים מסוימים לשם כישוף, או לבסוף, כפי שסבור ר' עקיבא: "עונה" - "תקופה", ציון זמנים מסויימים כמביאים הצלחה או אי הצלחה לעסקים. הנוסח של תרגום יונתן משובש. צריך שם למחוק את המלה "סנהדרין" ולגרוס "אחודי" במקום "אחורי". המלה "סנהדרין" נרשמה מעיקרא בוודאי כהערה בשולי הגליון, כמראה מקום, ונתגלגלה לתוך הפנים (השוה גינזבורגר, Pesudo Ionathan עמ' 207). טעמם של הלאווין הללו ברור. מנהגים אלה מביאים לידי עבודה זרה, ומי שעושה אותם כופר בהשגחת ה' על העולם, ומאמין בגורל עיוור (פאטום), שאת גזירתו אפשר לנחש מראש על ידי גילויו בתופעות מקריות. לפי זה מי שמבקש אות וסימן מאת ה' כדי לדעת אם פעולתו תצליח בידו, כמו שמסופר על אליעזר (בראשית כד יב) ועל יהונתן (שמואל-א יד י), אין זה נכנס בגדר של ניחוש (השוה יורה דעה קעט ד).