פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יט · פסוק א
מצוות שונות לשם קדושת החיים
ויקרא יט. המצוות שבפרק יט אינן ניתנות להיכלל בתוך מערכה מסויימת ללא דוחק. הפתיחה "קדושים תהיו" מלמדת, שמטרת דינים אלה היא לעשות את ישראל לעם קדוש. יחד עם זה אנחנו מכירים, שהכתוב אינו מתכוון להגדיר את המושג "קדושה" כפרישה מן העולם, שהרי המצוות שבפרשתנו הן ברובן מצוות שבין אדם לחברו ורק מיעוט דמיעוט מהן הינן כאלו שדורשות היבדלות מתענוגי העולם. אלא המושג "קדושה" הוראתו: המדרגה העליונה של שלימות מוסרית, השואפת אך לטוב והמתעבת את הרע. הקדושה השלימה היא אמנם אך לה', אולם על האדם מוטל לעלות במעלות הקדושה הלוך ועלה ולהתאמץ להתקרב אל האידיאל של הקדושה האלוהית, השוה ביאור לעיל יא מה.
החוקים שבפרק יט מחולקים להרבה פסקאות קצרות, שרובן מסתיימות במלים "אני ה'" או "אני ה' אלהיכם". מלבד זה אי אפשר שלא להכיר, כי יש בפרק זה סידור של עשרה עשרה דברות, מה שהרגישו כבר חכמי המדרש. בויקרא רבה פרשה כד (וגם בפסיקתא דרב כהנא, פיסקא ה, 'החדש הזה' אות י) נאמר: ר' יהודה (יוחנן) בשם ר' שמעון בן יוחאי אומר: שלוש פרשיות כתב לנו משה רבנו בתורה שכל אחת מהן יש בה ששים מצות, ואלו הן: פרשת קרבן פסח (שמות יב), פרשת נזיקין (שם כא ואילך) ופרשת קדושים (ויקרא יט). לפי נוסח אחר יש שבעים מצוות בכל פרשה ופרשה דלעיל.
(אחד האמוראים האחרונים מפשר בין שתי הנוסחאות ואומר: זו המונה שבעים מצוות מצרפת לשמות יב עוד את שמות יג, א-טז, לשמות כא ואילך – עוד את שמות כג, א-יט, ולויקרא יט – עוד את חוקי הנישואין בויקרא כ, י-כא. השוה הערת בובר לפסיקתא והיידנהיים בביאורו למעריב ליל א של פסח. ואולם אפשר שמנו בפרק יט גופו שבע עשרות, והן: א) הפסוקים א-ח, ב) ט-יב, ג) יג-טז, ד) יז-יט, ה) כ-כח, ו) כט-לב, ז) לג-לו).
ומצד אחר אפשר להכיר, שבפרשתנו באה החתימה "אני ה' אלהיכם" או "אני ה'" חמש עשרה פעם (בפסוקים: ב, ג, ד, י, יב, יד, טז, יח, כה, כח, ל, לא, לב, לד, לו). חמש עשרה פסקאות אלו מחולקות לשלוש קבוצות, שהראשונה מהן הורכבה משלוש פיסקאות (ב-ד), השניה מחמש פיסקאות (ט-יח), והשלישית משבע פיסקאות (כג-לו. כך גם בברכת הכהנים, שמכילה חמש עשרה מלים (במדבר ו, כד-כו), שלושה פסוקים מכילים: שלוש, חמש ושבע מלים). בין קבוצה לקבוצה הוכנסה פיסקה המפסיקה את הרצף ואיננה מסתיימת במלים "אני ה'". בין הקבוצה הראשונה לשניה כתוב חוק הנותר והפיגול (פסוקים ה-ח). ובין הקבוצה השניה והשלישית באים חוקי כלאים ושפחה חרופה (פסוקים יט-כב).
את שבע הפרשיות של ר' שמעון בן יוחאי (במדרש) יש לסדר בדרך השערה כך: עשרה לאוין של עריות כלולים בפרק כ פסוקים י-כא, היינו בהתראת עונשין: א. ניאוף (כ י), ב. ערות אשת אב (שם יא), ג. ערות הכלה (שם יב), ד. מעשה סדום (שם יג), ה. לקיחת אשה ואמה (שם יד), ו. רובע ונרבע (שם טו-טז), ז. לקיחת אחות (שם, יז), ח. נידה (שם יח), ט. ערות דודה (שם יט-כ), י. ערות אשת אח. ואם נמנה את הפרשיות של שלוש הקבוצות שבפרשה יט בלי לצרף את החוקים המפסיקים ביניהם, נקבל חמש פרשיות, והן: א) ב-ד וט-י, ב) יא-יד, ג) טו-יח, ד) כג-ל, ה) לא-לו. את העשור השביעי של חוקים קיבלו מתוך סיכום החוקים (הנוספים) המפסיקים בפרק יט ובחוקי העונשין הראשונים בפרק כ באופן כזה: א. נותר (יט, ה-ו), ב. פיגול (שם, ז-ח), ג-ה. שלושה לאוין של כלאים (שם יט), ו. שפחה חרופה (שם, כ-כב), ז-י ארבעה חוקי עונשין: מולך, אובות, ידעוני ומקלל אב ואם (כ, א-ט). כדאי להזכיר, שכפי שהעירו בספרא רומזת הפתיחה "דבר אל כל עדת בני ישראל" שפרשה זו נועדה לקריאה ב"הקהל", השוה דברים לא, יב. גם בפרשת קרבן פסח (שמות יב, ג) הוער במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, שהיא נקראה לפני העם ב"הקהל" (השוה מכילתא דר' שמעון בן יוחאי, עמוד ח, הערה פ וצ).
החלוקה לשלוש קבוצות מתבארת לפי זה כך: החלק הראשון (פסוקים ב-ד) עם הקריאה המשולשת "אני ה' אלהיכם" מהווה את הפתיחה, אחריה באה הכרזת החוקים, הנחלקים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה (פסוקים ט-יח) מכילה מצוות שבין אדם לחברו (משפטים) ומתרוממת לבסוף אל הצו הנעלה: "ואהבת לרעך כמוך!". החלק השני (פסוקים לה-לו) מכיל ברובו חוקות, ורק בשתי פיסקאות (פסוקים לג-לד ופסוקים לה-לו) ניתנו צוויים להתנהג בצדק ובאהבה אל הגר, וביושר במשא ומתן, אבל על ידי הטעם שניתן לצוויים אלה, היינו כי ה' עשה חסד עם ישראל בגאולה ממצרים, הם מקבלים אופי של חוקות, שה' דורש מעמו, ששוחרר על-ידו מבית עבדים, באופן מיוחד, ולא דרישות משפטיות, כי בראש החוקים (יט-כב) הקדים הכתוב את המלים: "את חקותי תשמרו". וכל ההרצאה מסתיימת באופן מתאים במלים: "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם, אני ה'" (פסוק לז). על דבר חוק השלמים, שהקדים לקבוצת המשפטים (פסוקים ה-ח), השווה הביאור במקומו.
בהתחשב עם העובדה, שנוסח הפתיחה "דבר (או "דברו") אל כל עדת בני ישראל" נמצא רק פעמיים בתורה, נסכים לדעתם של חכמינו שהחוקים שלפנינו ניתנו במעמד כל העם.