אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יח · פסוק כד

פסוק כג

כד-כה. קנובל סבור שכאן לא מדובר על תקופת משה רבנו, משום שאז לא גורשו עוד יושבי הארץ והארץ עוד לא קאה אותם, והוא לא שם לבו לכך, שאדרבה, הביטוי "אשר אני משלח" רומז שהגירוש לא בא עדיין. אבל אם דילמאן מייחס את פסוק כה למקור אחר, הרי זה קשה קצת לייחס לעורך סידורו של פסוק, המספר על גירושם של תושבי הארץ כעל דבר שעתיד להיות, סמוך אחרי פסוק הלקוח ממקור אחר ושבו מסופר כי המאורע כבר היה מזמן. לכן אין המלה "קאה" מזדהית עם המלה "גרש". "קאה" פירושה שהארץ אינה סובלת אותם ושהגירוש, הדרוש לטהרתה, עומד לבוא. משל למה הדבר דומה, לאדם שאינו יכול לעכל מאכל, והוא טורדו מקרבו ומוכן להקיאו לגמרי. רק להלן בפסוק כו ואילך, מדבר הכתוב על עם ישראל כפי שעתיד להיות, ושם נאמר באמת בפסוקים כז- כח: "אשר לפניכם", כלומר: אחרי שייאחז ישראל בארצו יקח מוסר מן העונש שבא על העומדים שישבו שם לפניו. בהרבה מקומות בתנ"ך נאמר, שהשחתת בני האדם גורמת השחתת הארץ (השוה את הדוגמאות בפירושו של הירש). כאן מתואר הענין בתמונה רבת הלקח, היינו: על ידי היטמאות בני האדם נטמאה הארץ, וה' מעניש את הארץ "ואפקוד עונה עליה", והיא אין לה תקנה אלא להקיא את יושביה המשחיתים אותה. כאותו אדם, שאכל מזון מקולקל, הגורם לו בחילה, ועל ידי הקאה ייפטר מן המאכל המזיק. ביאור המשל הוא: כל ארץ וארץ דבוקה ביושביה, היא משפיעה במידה עצומה על רוחם ואופיים. יש ארץ שמולידה אנשים עצלים, בלתי מוסריים, ויש שמולידה אנשים אמיצים, מיושבים בדעתם וכו' כפי שהוכיח זאת ריטר בספרו Erdkunde באריכות. והנה ארץ ישראל מסוגלת יותר מכל שאר הארצות לשמש מקום למילוי החוק האלוהי. ברם, בני האדם צריכים להיזהר שלא יתקלקלו ויתנוונו על ידי חוקים לא טובים וסדרים אי מוסריים. חוקים ומנהגים כאלה אינם עולים בקנה אחד עם הסגולות הטבעיות של הארץ, וכך יורדת הארץ והולכת, ולבסוף אובדים גם התושבים באשמתם ביד ה' או בידי כובשים זרים. כך מיטהרת כל ארץ וארץ מיושביה שהתנוונו, ועם חדש ובריא לוקח את מקומם. תולדות נדודי העמים הן עדות נאמנה לכך.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה