אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יח · פסוק כא

פסוק כ

כא. עד כאן דיבר הכתוב על חוקי העריות, שמטרתם היא לגדל דור שמוכשר להיות קדוש ("זרע אלהים", מלאכי ב טו), ועכשיו הוא מזהיר שלא להקדיש את הזרע לפולחן נתעב, שעל ידו מתחלל שמו של ה'. במסכת סנהדרין נד. יש מחלוקת בשאלה, אם המולך היה בחינת עבודה זרה או לא. המשנה שם סבורה, כי המולך לא היה עבודה זרה. הצורה בה ניתן האיסור כאן וגם בפרק כ ב ואילך, נותנת מקום להשערה, כפי שמעיר הירש בצדק כי כאן יש לנו ענין במשוגה נפשעת לשם שמים. "מלך" לדעת הירש שם מופשט על משקל גודל, קודש, ומשמעותו: מלוכה, כלומר מלוכה עליונה בדומה לפאטום (גורל) של היונים ושל הרומאים. אפשר שבחוגים יהודיים פשטה האמונה הטפלה, שה' מסר את הנהגת העולם לפאטום זה, וכדי לשמור על בניהם ולהציל אותם מעינא בישא, הקריבו אחד מהם, שבזה חשבו לפדות את שאר הבנים ולהבטיח להם חיים ואושר. אולם בספר ירמיהו, יט ה, לב לה (השוה תרגום שם), ואולי גם ישעיהו ל לג, נז ט (השוה גם שמות הע"ז המורכבים עם מלך במלכים-ב, יז לא). נראה קרוב לוודאי, שהעכו"ם קראו אותו מלך (העמונים – מלכם) ושמקצת מבני ישראל טעו ונתפסו לטירוף להעריץ גם את ה' (הויה) כ"מלך" קשה, מאבד ומהרס, שאותו אפשר לפיוס רק על ידי קרבנות ילדים ולהבטיח את חסדו לשאר הבנים. את ההגיה מלך בחרו כדי להבדילו מהשם הכללי מלך.

לפי השערת המבקרים האחרונים, קבל השם "מלך" את הניקוד של המלה "בשת". אולם מדוע לא נתנו גם לשם "בעל" (שבמקומו באה תכופות המלה "בשת") את הניקוד של "בשת"?

"ולא תחלל". ע"י ציור שקר כזה היו מחללים את שם קדשו של ה', כי הרי "אני ה'", ה' הוא השם המבטא את מדת הרחמים, ואינו דורש קרבנות אכזריים כדי להביא לבני אדם אושר. שכן ברור, כי מנהגי אלילות כאלה במסגרת פולחן האל, מסוכנים ומשחיתים יותר מאשר פולחן האלילים עצמו, ולכן מזהיר הכתוב מפני טעות זו ומתרה בעונש החמור ביותר. על דבר צורת פולחן זה עיין להלן פרק כ. על תרגום יונתן לפסוק זה עיין משנת מגילה ד ט (השוה תוספות יום טוב, שם) ואת דעת התלמוד, שם.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה