פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יח · פסוק יז
יז. בפסוק זה מתחילה שוב קבוצה חדשה של חוקי אישות. האיסור לקחת שתי נשים קרובות קרבת בשר. ואלו הן: ראשית, נישואי אשה ובתה או נכדתה, ושנית, נישואי שתי אחיות. האיסור הראשון נשאר קיים רק כל זמן ששתיהן חיות. את זאת, שאיסור "אשה ובתה" חל רק אם קידושי הראשונה היו כחוק, הראנו כבר לעיל בפסוק י. אם נשא בראשונה את הבת או את בת הבת, אסורה עליו האם או הסבתא משום חמותו, או אם חמותו, או אם חמיו לא רק לשם נישואין אלא גם לזנות סתם (איסור חמותו נענש באופן מיוחד בקללה, דברים כז כג). ואם האם או הסבתא היא אשתו, אסורה הבת או הנכדה בכל אופני התקשרות. ובכן, אין הפרש את מי נשא כחוק (בקידושין), את האם או את הבת, בכל המקרים אסורה השניה אפילו בזנות סתם. דבר זה אפשר ללמוד – כפי שויזל העיר – מתוך שכתוב כאן "אשה ובתה" ולהלן (כ יד) נאמר בסדר הפוך: "את אשה ואת אמה". וכמו שבאמה ובתה אחת היא את מי מהן נשא ראשונה, כן גם בסבתא ונכדה אין הפרש בענין זה.
"שַאַרָה הנה". הן, כלומר שתי הנשים הן קרבת בשר אחת, ולכן אסורות. שם המשפט בא במקום מספר רבים, כמו במלה ארחה (שיירה), דגה (דגים), השוה עוד "חמרת", "גמלת" במשנת סנהדרין י ה. התיקונים שמציעים אחרוני המבארים: "שארך" (על פי השבעים) או "שְאֵרָה" (כלומר: של האשה), שיבושים הם.
"זמה היא", מן זמם, הרהר, משמשת לרוב למעשה זנות. קרוב לוודאי כי לכתחילה היה פירושה, "התנכלות", ומזה "רשעות" בכלל. אך לפשעים מתוך תאוות המין משמש ביטוי זה כמו "עבירה" בתלמוד, משום שבו מובעת הרשעות במידה המכוערת ומסוכנת ביותר. גם הזנות השפלה לעצמה נקראת להלן (יט כט) בשם "זמה". וגם בפסוק שלפנינו אמור, כי מעשה זה אינו בגדר נישואין (בקידושין), כי אם זנות, שראויה לעונש חמור, יותר, מכיון שהשפעתה גרועה יותר, באשר א) כפי שהעיר רמב"ן, היא מביאה השחתה לחיי הנישואין, משום שהבעל נותן עיניו בבת אשתו או נכדתו במקום להידבק באשתו, ב) מביאה לידי פריצות וזנות, משום שהבנות והנכדות נמצאות על פי רוב בקרבת האב, וחיים אתו בידידות. ובאמת, חמור כאן העונש יותר מבשאר עריות (השוה כ יד).