פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק נז
"להורות ביום הטמא", חוקים אלה נותנים הוראות על דבר החלטת הכהן "ביום הטמא" (למשל יג יד) "וביום הטהור", וכיצד עליו לדון ביום הטהור (למשל יג ו), השוה ויזל.
ניסיונות אחדים של המבקרים החדשים להוציא חלקים אחדים מתוך חוק הצרעת המקורי, ולהכריז עליהם כעל נספחים שבאו בזמן מאוחר, יסודם בביאור מסולף של כמה עובדות מתמיהות בפרקים הנידונים, ומתבררים לאחר עיון במצב הדברים לאמיתו כמאמצים בלתי מוצלחים לגמרי. כך, למשל, מסיק ברתהולט (Comment) מן העובדה שפרשת נגע הבית לא באה סמוך לנגע בבגדים, שפרק יד פסוקים לג-נג הם הוספה מאוחרת. אולם לעיל (במבוא לדיני צרעת) ביארנו ביאור מספיק, מה היתה הסיבה להקדמת פרשת הטהרה לפני חוק נגע הבתים. קרפנטר (מובא בספרו של ברתהולט) מצידו סובר, שפרק יד א ואילך יש לו מקור אחר ושונה בסגנונו מפרק יג, א-מו, שהרי פרק יג מצווה רק את החלטת הכהן וכיבוס הבגדים, מה שמספיק לטהרת המצורע (פסוק ו), ואילו פרק יד א ואילך, דורש מעשה טיהור מורחב הרבה יותר. – אך צריך רק להתעמק יותר בקריאת החוקים הללו כדי להיווכח, שאחרי החלטת הטומאה כיבוס הבגדים לבדו אינו מספיק, רק אחרי הסגר דיו במעשה זה ואין צורך בטכסים הכתובים בפרק יד א ואילך.