פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק לג
נגע הבתים
דיני נגעי הבתים ניתנו לימים בהם ישבו בני ישראל בארץ ישראל ובבתים, שהרי במדבר ישבו באוהלים (יד ח, שמות טז טז, יח ז, במדבר יא י, טז כו, ועוד). הדינים האלה סודרו בסוף, מכיון שהכתוב רצה לקשור את דיני טומאת הבתים לחוקי טהרתם והיה הכרח להקדים את חוקי טהרת האדם. בענין נגעי הבתים יש חילוקי דעות. מיכאליס (Mosaisches Rechta ד, עמוד 265 ואילך), ווינקלר (RWB. ערך Haus), פרידריך (Zur Bibel א, עמ' 234) ואחרים, סוברים שזה הוא רקבון המלחת, קלקול הקירות שאוכל את הכוח המדבק של המלט עד שאפילו האבנים מתמקמקות ונהרסות. על זה השיב כבר קנובל, כי מחלת המלחת של הקירות מופיעה ככתם לבן, ואילו לנגע שמדובר עליו כאן, מראה ירקרק או אדמדם (פסוק לז). ואחרים, כגון קנובל ושילינג (De lepra עמ' 189 ואילך), סוברים, שצרעת אדם עלולה לעבור על קירות הבתים ולחדור לתוכם, אולם הביטוי "ונתתי" (בפסוק לד) מרמז, שנגע זה הוא פורענות מאת ה' ולא יטמא כל אשר בבית, מה שמוכיח בעליל, שקודם לכן לא היתה שום טומאה בבית שהיתה עלולה להביא את הנגע, לדעת זומר (שם עמ' 220) וקייל יש לשער, שמדובר כאן על תולדות צמחים, שרגילות להיראות באבנים בלויות ובחומות גבוהות, ומפוררות את השטח העליון וגם מעמיקות אותו קצת, מכל מקום מוכיח הביטוי "ונתתי", שאין לפנינו תופעת טבע רגילה, אפשר. שהתופעה לא היתה מחוץ לדרך הטבע, אך בלתי רגילה היתה בלי ספק, כי אצל עמים אחרים מוצאים צרעת באדם, אבל לא בבגדים ובבתים, עד שהמבארים האחרונים מניחים – אמנם, בלי הוכחות - שהצרעת היתה בזמנים קדומים נפוצה הרבה יותר מאשר היום ושאפשר שנראו אז תופעות שכיום אין בידינו לברר אותן. מדברי התוספתא (נגעים ו, מובאים בתלמוד בבלי סנהדרין עא.), מוכח, כי כבר בזמן המשנה לא היה נגע צרעת בבתים: "בית מנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. – אמר ר' אליעזר ב"ר צדוק: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו "חורבתא סגירתא" (חורבה של בית מנוגע). ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכוס אומר: פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם".
אולם מתוך פרשת נגע הבתים והבגדים אפשר להסיק, שגם הצרעת הטמאה של האדם לא היתה הצרעת הרגילה, אלא גזירה מן השמים. והטעם שהכתוב אומר כאן, בנגעי בתים, "ונתתי", הוא בזה, שכאן מדובר על העתיד לבוא, והתופעה לא היתה ידועה לבני ישראל כלל, "ונתתי" נאמר אם כן לגבי דבר שה' יביא אך להבא, ואילו הנגע באדם ובבגדים נראה כבר בעם ישראל בדרכו במדבר, והכתוב מניח שהוא ידוע לעם, ולכן הוא אומר: "נגע צרעת כי תהיה באדם", "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת".