פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יד · פסוק ל
"ועשה את האחד", המשפט העיקרי הוא: ועשה את האחד מן התורים או מן בני היונה חטאת ואת האחד עולה וגו'. המלים "מאשר תשיג ידו" עד "את אשר תשיג ידו" הן משפט מוסגר, ואחריו חוזרים על המלים "את האחד". המלים "מאשר תשיג ידו" הן לוואי ל"מן התורים או מן בני היונה" (כלומר: לפי מה שידו משגת יש לו להביא או תורים או בני יונה), ו"את אשר תשיג ידו" לוואי ל"את האחד" (כלומר: את האחד שהשיג יקריב חטאת ואת השני לעולה). החזרה על הלוואי "את האחד" נראית מיותרת וקשה לבארה. אולי רוצה הכתוב ללמד, שחטאת ועולה שתיהן צריך להביא ממין אחד, כלומר: אם אין ידו משגת להביא שני כבשים (או שתי תורים), לא יביא כבש אחד ויונה אחת (או תור ויונה אחת. השוה ספרא), אלא "את אשר תשיג ידו את האחד חטאת וגו'", הוא חייב להעריך את יכלתו קודם שיביא שני הקרבנות ולפי ההערכה עליו לקבוע את החטאת ואת העולה. אם אינו משיג שני כבשים יביא שתי יונים.