אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק מה

פסוק מד

מה-מו. לאחר שנשלמו חוקי צרעת אדם, צריך לבסוף להורות מה על המצורע לעשות.

"והצרוע", כל צרוע במשמע, לא רק מה שנזכר סמוך קודם לכן.

"אשר בו הנגע", רק זה אשר הוחלט נגעו ואינו יכול להיטהר אלא על ידי ריפוי, חייב בפריעה ופרימה, אבל לא המוסגר, שעל צרעתו עוד לא הוחלט, אלא היא תלויה בימים", והוא טהור, אם מצבו לא נשתנה.

"פרם", שונה מן קרע, כפי שיוצא מסוטה ז. לדעת רש"י שם, "פרם" משמעו קריעה לקרעים לשם השחתה, ואילו לפי הערוך פרימה היא קריעת התפירה. נראה, שהמלה מציינת דרך הקריעה, שהיתה נוהגת אצל האבלים ונהוגה אצלנו גם היום (לעיל י ו).

"פרוע", ביארנו (בתרגום הפסוקים לגרמנית) על פי שיטת ר' אליעזר (מגודל שיער), אולם ר' עקיבא סובר, שהמלה מציינת גם את הסרת כיסוי הראש הרגיל (כותמא וסחרא). השוה מועד קטן טו. ותוס' שם ולעיל על י ד.

"שפם", השערות שעל השפה העליונה. את הצניף צריך המצורע להוריד עד השפה העליונה (מועד קטן כד.).

"וטמא", הוא צריך לקרוא בקול אל כל אחד שעומד להתקרב אליו, שהוא טמא. לדעת הספרא מחוייבים גם שאר הטמאים בקריאת אזהרה.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה