אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק לג

פסוק לב

"והתגלח", תגלחת זו שונה מזו שנצטוותה בפרק יד פסוק ח-ט, שזו האחרונה צריכה להיעשות על ידי הכהן ובתער, ואילו הראשונה כשרה בכל אדם ובכל דבר.

האות ג רבתי שבמלה 'והתגלח', רומזת, כנראה, על מאמרו של התלמוד (קדושין ל.), שכאן הוא הפסוק האמצעי שבספר תורה, אולם יש מהדורות שבאה בהן הערה זו אחרי ויקרא ח ז (השוה מנחת שי שם, מסכת סופרים ט ג, ו"אגודה" עמוד 227 טור ב).

"ואת הנתק וגו'", אונקלוס מתרגם: "ודעם נתקא", לפי משנת נגעים י ה יניח שתי שערות סמוך לו, מאחר שבנתק מוסגר אין שער, ועל כרחנו מוסב "את הנתק" על השטח שליד הנתק. ויחד עם זה למדים אנו ממשנה זו, שגם בנתק מוחלט אסור לגלח את השער הצהוב של הנתק ולהשמיד את סימן הטומאה. לפי זה הלאו "ואת הנתק לא יגלח" פירושו גם לפי הפשט הפשוט, שאסור לגלח את השער של הנתק (השוה תו"כ). המשנה למלך הלכות טומאת צרעת ח א מסיק מדברי המשנה, שצריך להניח שתי שערות סמוך לו, כדי שיהא ניכר אם פשה, - שנגע הנתק אינו מצטיין בשינוי מראה העור, אלא בנשירת השערות, שהרי בשינוי מראה ניכר היה הפסיון אפילו אם נתגלחו כל השערות. אולם ויזל סבור, כי מסקנה זו איננה נכונה, שהרי – כפי שהעירונו כבר לעיל – הפסיון מתגלה לאו דווקא בשינוי מראה, אלא אפילו בנשירת השערות בלבד. ואף אם אין מודים בזה לויזל, אלא מחזיקים בדעה, שהפסיון צריך להיראות בכל תכוונתיו של הנגע, כלומר שגם נשירת השער וגם שינוי המראה צריכים לפשות, בכל זאת הוכחתו של משנה למלך אינה מכרעת, משום שהטעם שיש להניח שתי שערות סמוך לו הוא לקבוע את הפסיון גם בשטח השערות שנושרות. שהרי הפסיון בשטח שינוי המראה לבדו אינו מספיק.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה