אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק כט

פסוק כח

כט- ל, הוכרח לכתוב כאן "ואיש או אשה", שלא יחשבו שהחוקים הבאים חלים רק על הגבר ולא על האשה, שהרי באשה צרעת הזקן לא שכיחה (ויזל).

"בו", מוסב אל האיש בלבד, והפרשה כולה ממשיכה בלשון זכר כמו שאר הפרשיות, לאחר שסולקה אפשרות הטעות.

"נגע בראש וגו'", הנגע בראש ובזקן מתחיל לתת את אותותיו בנשירת השערות בשטח כשיעור גריס. לדעת הרמב"ן צריך גם שמראה המקום הזה יהא שונה ממראה הסביבה, ואילו הרמב"ם ואחרים סוברים, כי אין צורך בשינוי מראה כלל, ונשירת השער לבדה נקראת נגע, עיין הלכות טומאת צרעת ח א ומשנה למלך שם. מכל מקום אין צורך שייראה אחד מארבעת המראות שנזכרו בנגעי עור בשר כדי לעורר את החשד שיש כאן צרעת, בזה מודה גם הרמב"ן ואם נאמר להלן בפסוקים מ-מג, שקרח וגיבח טהור, מוכח כי יש הבדל בין נשירת השער בנתק ובין הקרחת. לדעת ראב"ד (בפירושו לספרא) "נתק" הוא שטח קרח בודד באמצע הראש שמסביבו יש שערות, ואילו "קרחת" או "גבחת" מציינת את הראש שקרח כולו בחלקו הקדמי או האחורי. אולם ר' שמשון (נגעים י י) סובר, כי קרחת וגבחת הם כינויים לקרחת שאינה ניתנת לריפוי, ואילו "נתק" מציין מחלה זמנית. הרמב"ן סובר, שאפשר למצוא סמך להוראה זו בשרשה של המלה נתק, שמשמעו קורע ומפריד, ואילו להלן משתמש הכתוב בביטוי "מרט", שמציין נשירה ללא תקנה. אמנם, לדעת הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת ה ח יש לראות כקרח גם את זה ששערותיו נשרו בין מחמת מחלה ובין על ידי משחה, אף אם הן ראויות לצמוח שוב (הפלוגתא שבין הר"ש להרמב"ם יסודה בחילופי הגירסא בספרא לפסוק מ, השוה ליכטנשטיין, שם עולם, עמ' רכח).

נראה אם כן, שנתק הוא, כפי ביאורו של ויזל, מחלה שמביאה לידי דלילות השערות אשר לבסוף נושרות, ואילו קרחת או גבחת באה מחמת מחלה אחרת או מחמת זקנה או שימוש במשחה, והשערות הנושרות נשארות בריאות כמו שאר השערות.

"בזקן", הזקן מגיע "מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת" (נגעים י ט).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה