אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק יח

פסוק יז

יח-כג. "ובשר". לא נאמר "אדם" או "איש", משום שצרעת היא מחלה ששכיחה רק באדם, ואילו השחין עלול לפגוע גם באדם גם בבהמה, כפי שיוצא משמות ט י, והשחין נולד, איפוא, מן הבשר (מלבי"ם).

"בו בעורו", בו כלומר בעורו, השוה איוולד 309 c, גזניוס 131 n. לפי תו"כ מלמד הלשון "בו בעורו" כי השחין גם אם אין אפשרות לנגע לפשות, טעון הסגר, אף על פי שבמקרה זה אי אפשר שיוולד בו אלא סימן אחד בלבד (שער לבן). השוה מלבי"ם פיסקה צט.

"שחן", משמעו הודלק, ומכאן שחין - דלקת עור. זו עלולה לבוא מבפנים או על ידי מכה. אבל אם דלקת כזו באה על ידי אש או דבר שהתחמם על ידי אש (תולדת האור), היא נקראת מכוה (נגעים ט א).

"ונרפא", הכתוב אינו מתכוון לריפוי גמור, שאם כן לא היה אומר בפסוק כ: "בשחין פרחה". אלא מדובר כאן על אותו מצב שבו התחיל הריפוי. בזמן שהריפוי עוד לא התחיל נקרא הפצע "שחין המורד" (כלומר, שמתמרד ומסרב להרפא). בשחין כזה לא יכול להיוולד נגע טמא. רק אם נרפא ולא נרפא, היינו כשמתחילה הדלקת להרפא מתוך שמתחדש במקום העור העור הנשחת עור חדש ודק כקליפת השום, חלים הדינים שבפסוקים אלה על העור הנפגע (שם ט ב ותו"כ).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה