פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק יג · פסוק יב
יב-יז. "פרח" משמעותו פרוץ מבפנים החוצה, לכן נאמר כאן "הצרעת" ולא "הנגע", כמו לעיל בדין פסיון, שכן לעיל הכוונה למראה הנגע שהתפשט במקצת, ואילו כאן מכוון אל מחלה שפרצה מבפנים ונראית בשטח כל הגוף. כך אפשר לנו להבין את המשך הפסוק: "וכסתה הצרעת את כל עור הנגע", העור כולו, נקרא עור הנגע, היינו עור שבו הופיע הנגע. והנה פרץ בעור המנוגע הזה כולו הצרעת בפנים. כלומר: הצרעת, שהופיעה קודם לכן בגבול הנגע, נראית עכשיו בכל עור הנגע. בתו"כ למדו מן הביטוי "עור הנגע", שהפריחה צריכה להופיע רק במקומות שעלולים לקבל נגע (ולא ב"שחין המורד ומכוה המורדת", ראה להלן בפסוק יח).
"מראשו" וגו', להוציא ראש וזקן ורגלים, חלקי הראש המכוסים שערות, הזקן וכפות הרגלים, ששם לא צריכה הפריחה להיות גלויה לעינים.
"לכל מראה", למעט בית הסתרים והמקומות שאינם נראים בקלות לכהן, משום שהם מכוסים בקמטי העור או בכפיפות הגוף (השוה נגעים פרק ב).