אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יג · פסוק א

פרק יג

טומאת הצרעת

הטומאה החמורה ביותר שיוצאת מגוף האדם, היא טומאת צרעת. אך מכיון שהצרעת מופיעה לא רק בבני אדם אלא גם בבגדים ובבתים, עוסקים הפרקים שלפנינו גם באלה האחרונים. חוקי הנגעים מכילים את הסעיפים האלה: א) נגעי הצרעת באדם, יג, א-מו, ב) נגע בגדים, יג, מז-נט, ג) טהרת המצורע, יד, א-לב, ד) נגעים בבתים, יד, לג-נג. אח"כ באה חתימה לכל חוקי הנגעים, יד, נד-נז. לכאורה היה צריך להקדים את הסעיף הרביעי, נגעי הבתים, לסעיף השלישי, היינו לטהרת המצורע, שהרי היה הגיוני לדבר קודם כל על חוקי הטומאה עצמה ואחר כך על אופן הטהרה, כמו שבאמת החוקים בדבר צרעת הבגד קודמים לחוקי הטהרה. אולם אפשר שהטעם לכך הוא, שהצרעת בבתים דורשת לפעמים אחרי הריפוי טהרה בצורה דומה לטהרת צרעת האדם. לתורת טהרת נגע הבית, שהיא קצרה, לא היה דרוש סעיף מיוחד ולכן היה יאה לאחד אותה עם חוקי הטומאה לפיסקה אחת. ומכיון שמצד אחר אי אפשר היה להקדים את טהרת הבתים לטהרת האדם, היה צורך להקדים את הדינים האחרונים האלה לתורת טומאת הבתים, כך נתחלפו מקומותיהם של שני הסעיפים האחרונים של חוקי הצרעת.

תורת הצרעת (יד נז) נחלקת, כדוגמת התורה בפרק יא (ראה מבוא לפיא), לעשר פסקאות: א) צרעת המתהווה אחרי הופעת סימנים מיוחדים (יג, א-ח), ב) צרעת נושנת שפורחת בעור (יג, ט-יז), ג) השחין (יג, יח-כג), ד) המכוה (יג, כד-כח), ה) הנתק: צרעת השערות (יג, כט-לז), ו) הבוהק (יג, לח-לט), ז) הצרעת בקרחת, "קרחת" או "גבחת" ביחד עם דינים שמסיימים את חוקי צרעת האדם (יג, מ-מו), ח) נגע בבגדים (יג, מז-נט), ט) תורת טהרת המצורע (יד, א-לב), י) נגע בבתים יחד עם חתימת תורת המצורע כולה (יד, לג-נז).

רבים הצטרפו לדעתו של י. ד. מיכאליס Mos. Recht חלק 4 עמוד 227 ואילך) וקבעו, כי חוקי המצורע הם תקנות משטרתיות סאניטריות, הביאו לכך ביחוד הדינים בדבר בידוד המצורעים. אולם כל מי שמתעמק יותר בחוקים אלה יכול להיווכח בנקל, כי מגמות סאניטריות זרות להם לחלוטין. הירש כבר הביא את הטענות דלהלן נגד דעה זו: א) דווקא "שחין מצרים", אשר אינו עשוי להרפא (דברים כח: כז, לה), אינו מטמא, מכיון שלפי יג יח זקוק לבדיקת הכהן רק "שחין ונרפא", כלומר כשהנגע התחיל להרפא, ורק אז אפשר לטמאו בהחלט. ב) אם צרעת פשתה בכל הגוף, הרי לפי יג יב מטהרה הכהן, ואילו השחין הרע ביותר הוא זה דווקא שמכסה את כל הגוף (דברים כח לה). ג) בנגע הבית מצווה התורה לפנות את הבית לפני הבדיקה על ידי כהן, כדי שלא ייטמא כל שנמצא בבית. ואילו נידונה הצרעת מבחינת מחלה מדבקת, היה צורך דווקא לטמא את כל הכלים שבבית שבאו במגע עם החמרים המעבירים את המחלה (השוה זומר, שם, עמוד 220). ד) ואם עוד מצרפים לזה את דין התורה שבעל פה של "חתן נותנים לו את שבעת ימי המשתה" (כלומר: משחררים אותו מבדיקת הנגע), וכן שברגלים "נותנין לו כל ימות הרגל" ואין מחייבים בהם ראיית הכהן (משנת נגעים ג ב), נוכחים לדעת כי לא היה כאן אף רמז קל לחששות סאניטריות, שהרי דווקא את החתן לפני חתונתו, וביתר קפדנות את עולי הרגל בזמן הרגלים, היו צריכים לבדוק כדי למנוע הדבקה. ה) מראות הנגעים, כפי שמתוארים בחוקים שלפנינו, אינם דומים כלל לאותן המחלות הרעות שספרי הרפואה מציינים אותן בשם Lepra (השוה ספורנו לפרק יג פסוק ב). ו) אף הנגעים הרעים ביותר אינם מדבקים לפי דעת רוב המומחים. השוה את הדין וחשבון של הוועדה שמונתה על ידי הממשלה הבריטית לחקירת ה"לפרה" במושבות הבריטיות, שהירש מצטט (לפי החוברת Ausland 1868, גליון יד), ריהם Realwörterb ערך Aussatz, איינזלר בכה"ע של חברת פלשתינה הגרמנית, כרך טז, עמ' 255-247, מ. סאנדרצ'קי, שם, כרך יח, עמ' 3034 (ודעה נגדית של פ. צינסר, שם, עמוד 44-41). ובכן צריך לדון על החוקים האלה בכללם (כמו שהעירונו במבוא לפי"א) כעל חוקים דתיים, ומכיון שלא הוברר בוודאות אילו הן מחלות הצרעת שלהן מכוונים החוקים שבפרשתנו, על כן נסינו לבאר את הדינים בהתחשב עם ההלכה המסורתית שלנו, הספרות החדשה על "לפרה" ראה בספרו של דילמאן EL מהד' ג, עמוד 554.

חוקים על-דבר צרעת אדם

בדיני צרעת של התורה, ישנם שני סוגים של צרעת, (על כך אנו למדים מן החתימה לדיני צרעת, להלן יד נד): א) הצרעת בעור הבשר, ב) הצרעת במקומות המכוסים בשער, בראש ובזקן, ששמה "נתק". החוקים על הסוג הראשון נמצאים בפרק יג, א-כח, ועל הסוג השני- בפרק יג, כט-לז. הפסוקים לח-מו מוסיפים עוד: "בהק" (לח-לט), "קרחת" ו"גבחת" (מ-מד), ולבסוף חוקים על התנהגות המצורע, בפסוקים מה-מו. הסוג הראשון של צרעת האדם, שמופיעה בעור הבשר, יכול לבא בשתי צורות: הצרעת הרגילה, שנראית בעור עצמו (פסוקים א-יז), או צרעת שעלתה כתוצאה משחין או ממכוה (פסוקים יח-כח).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה