אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק יא · פסוק כט

פסוק כז

כט-לא. "וזה לכם הטמא". בעל תו"כ מעיר: "לפי שנאמר (פסוק מג) ונטמתם בם, שומע אני טומאת הגויות וטומאת הקדושות ת"ל החולד וגו' טמאים". כוונת פסקא זו ברורה אחרי מה שכתבנו לעיל במבוא לדיני טומאה וטהרה, בענין טומאת הגויות וטומאת הקדושות. אפשר היה להניח, שגם השרצים האחרים מטמאים טומאת הגויות, לכך כתוב: "וזה לכם הטמא". אך בתוספתא שבועות א ד שנו: "בכל דבר טמא וגו' ר' נתן אומר טומאת גויות ולא טומאת קדושה, יצא השורף את הפרה ופרים והמשלח את השעיר, שהן טומאות קדושות". לפי זה משתמש ר' נתן בביטויים "טומאת גויות" ו"טומאת קדושות" במובן שונה מזה שמשתתמשים בהם במדרש (שנשנה בלי ספק בזמן יותר קדום, השוה הערוך, ערך טמא, וקרבן אהרן בפסוק שלפנינו). לדעת הירש, להפך: הטומאה על ידי אכילה היא היא טומאת הגויות. הביאור שלי מסכים עם זה של המלבי"ם.

"החולד". רס"ג: בערבית خلد בגרמנית: Maulwurf אך יותר נכון כתרגום השבעים, אונקלוס, יונתן, הסורי, הוולגטה, רש"י ואחרים: החיה שנקראת בתלמוד חולדה, בגרמנית: Wiesel.

"העכבר", לפי כל התרגומים והתלמוד: Maus בגרמנית.

"הצב", השבעים, κροκόδειλος, χερσαῖος, Lanckrorodil, מין של לטאה, וכנראה, שלזה מתכוון גם הסורי בתרגומו חרדנא (יונתן: חרדונא, השומרוני: ערדונא). עיין להלן ביאור ל"הכח". אולם מתוך המשנה טהרות ה ו יוצא, כי הצב דומה מאד לצפרדע (שאיננה מטמאה), ולפי זה יש לתרגמו בגרמנית Kröte (השוה לוויסון עמוד 230). השורש צב הוראתו: מתנפח: בעל חיים זה תופח ובטנו צבה.

"למינהו". לסוגי הצב שייכים לדעת תו"כ: "חברבר" - נחש המים (לוויסון עמ' 241), בן הנפילים - Skink (קרוקודיל היבשה, לוויסון עמ' 225) והסלמנדרא.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה