פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק י · פסוק ג
ג. סיומו של הפסוק מעיד, כי כוונתו של משה בדבריו אלה היתה, להרגיע את רוח אהרן.
"הוא אשר דבר". לדעת תוספתא למכילתא דמילואים ומדרש רבה מכוונים הדברים אל הכתוב בשמות כט מג, "ונקדש בכבודי" מתוך ש"בכבודי" המופשט הובן כ"במכובדי" המוחש (כלומר: המכובדים שלי). אולם כבר העיר הרמב"ן, שבתורה ובמקומות אחרים נזכרות הרבה פעמים אמרות ה' בלי לפרש קודם, שאמנם ה' אמר זאת, ובלי להגיד באיזו הזדמנות אמר (השוה שמות יא ד, טז טז, כג לב).
"בקרובי", היינו הכהנים המכונים "הנגשים אל ה'" (שמות יט כב, השוה יחזקאל מג יט).
"אקדש", אתגלה כקדוש. ככל שבן אדם מקורב יותר אל ה', מחויב הוא לדקדק יותר במילוי מצוות ה', ולהרגיש יותר עמוק את קדושתו ואת האיסור לפגוע בו על ידי הפרת מצותו.
"אכבד", אני מראה את כבודי לכל העם, אם אני מעניש גם את קרובי בשל קלקלם בלי משוא פנים.
"וידם אהרן". אהרן נרגע כששמע שבניו נענשו עונש חמור כל כך דווקא מפני שהיו מקורבים לה'.