פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טז · פסוק יב
יב-יג. בשעה שהכהן הגדול נוטל את המחתה הוא נותן את דם פר החטאת לאיש אחר שעמד על הרובד הרביעי של ההיכל (מחוצה לו), כדי שימרס אותו שלא יקרוש.
"המחתה". לא אותה מחתה שהשתמשו בה בכל ימות השנה.
"גחלי אש". כלומר גחלים לוחשות (תו"כ).
"המזבח". היה זה המזבח שבחצר שרק עליו היתה אש.
"מלפני ה'". גם מקום החצר נקרא מלפני ה' (השוה א, ה).
מלפני ה', מן המקום שנמצא לפני ה', כלומר המקום שממנו לוקחו הגחלים – לפי דברי חכמינו – מן הצד הסמוך למערב הפונה לדביר.
"חפניו". מלוא שתי כפים, ואילו "כף" פירושו: כף אחת.
"קטרת... דקה". לפי שמות ל לו, כל קטורת היתה צריכה להיות דקה, לכן למדים חכמינו מכאן, שזו צריכה להיות "דקה מן הדקה", הקטורת שנשחקה הדק, הוחזרה ונשחקה שוב.
"והביא מבית... ונתן". מקודם יביא את הקטורת מבית לפרוכת ואחר כך ישים אותה על האש. זהו פשוטו של הפסוק. אבל הצדוקים אמרו, שיתקנו את הקטורת מבחוץ, ולפי מה שנמסר בתורת כהנים, היתה בזה כוונתם לחקות את הנוהג אצל ההדיוטים, שמביאים את הקטורת הבוערת אל ביתם. כנראה, הם הבינו כי "הקטרת" ו"על האש" קשורים למושג אחד כלומר את הקטורת על האש יביא לפני ה' אולם פירוש זה מוטעה בהחלט, כי: א) לא היה כאן הצווי לשים את הקטורת על האש, ב) היה ראוי לאמור "אשר על האש", ג) הלא בכל יום הבעירו את הקטורת על מזבח הזהב שעליו הקטירו אותו (השוה שמות ל ז ואילך), ד) גם במרד קורח ציוה משה: "קחו לכם מחתות וגו' אש וגו' וישמו עליהן קטרת לפני ה'", הרי ששמו את הקטורת לפני ה' על האש. ואמנם, נראה לכאורה כי נדב ואביהוא עשו כשיטת הצדוקים, שהרי כתוב (ויקרא י א) "ויתנו בהן אש וישמו עליה קטרת ויקריבו לפני ה'", אולם מכאן אין ראיה, שהרי אפשר שדווקא בגלל מעשה זה נקנסו במיתה. אולם כשנעיין היטב, ניווכח כי גם נדב ואביהוא שמו את הקטורת לפני ה' על האש: הפסוק "ויקריבו..." הוא ביאור למה שסופר קודם לכן, כלומר: הם שמו את הקטורת (כמובן לפני ה') – על האש, וכך הביאו אש זרה, שלא צוותה. לקרבן. המלים "לפני ה'" מוסבות אל כל הפעלים, היינו אל: ויקחו, ויתנו, וישימו. ואגב רואים אנו כאן בכל הפסוקים שהבאנו, שנתינת הקטורת על האש לפני ה' נזכרת במיוחד, ולפי זה גם כאן מוסב "על האש" על "ונתן", ואם כן יש לשים את הקטורת על האש לפני ה'. וברור שהמלה "לפני ה'" משמעותה כאן קודש קדשים, כי הרי "לפני ה'" מציין בוודאי את המקום ששם הוקטרה הקטורת. המלה "וכסה" שבאה אחר זה, וכן המלים "והביא מבית לפרכת" מוכיחות ברור שאין משמעות "לפני ה'" אלא קודש-קדשים.