אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק טז · פסוק ח

פסוק ז

"ונתן... גורלות". את סדר ההגרלה תיארו חכמינו: מעמיד שעיר אחד לימינו ואחד לשמאלו, טורף בקלפי, שבה נמצאים שני גורלות שוים בהחלט, על האחד כתוב "לה'" ועל השני "לעזאזל". הוא מוציא את הגורלות – בלי לקרוא את הכתוב עליהם – את האחד בימינו ואת השני בשמאלו ומניח כל גורל על השעיר הקרוב לאותה היד, בזה נקבע האחד לה' והשני לעזאזל.

"עזאזל". רבו הפירושים למלה זו. נשמע בראשונה מה בפי קדמונינו. לפי יומא סז: ותורת כהנים לפסוק שלפנינו, עזאזל הוא הר עז וקשה, כאילו היתה המלה מורכבת משתי מלים: עזז-היות עז, ואל - כח, עוז. מה שהאל"ף נמצאת בין שתי הזיני"ן ולא בין הזי"ן והלמ"ד, אינו סותר את הביאור הזה, משום – כפי שהעיר כבר ויזל –שעז כפול נכלל בו - עזעז. אולם תנא דבי רבי ישמעאל במס' יומא, שם, סובר שבשם עזאזל מרומז, שהקרבן מכוון לכפרת מעשי עריות, שהם מעשי עוזא ועזאל (כלומר: מעשי מלאכי חבלה שירדו לארץ, ואשר לפי בראשית פרק ו עשו מעשי זמה עם בנות הארץ – לדברי רש"י). לפי זה עזאזל הוא כינוי לעבירות שמתכפרות על ידי השעיר. אולם נראה כי ההלכה מתנגדת לתפיסה זו, באמרה (שבועות ב:) ששעיר המשתלח מכפר על כל עוונות, על קלות כחמורות, חוץ מטומאת מקדש וקדשיו שמתכפרת על ידי השעיר האחר (אם לא נכניס כוונה אחרת בדברי תנא דבי ר' ישמעאל, ונאמר שכל העבירות מכונות מרד בה', זנות מאחרי ה', וכלולות במושג עריות, והן מעשי עוזא ועזאל). אבל בפרקי דר' אליעזר (פמ"ו, מובא ברמב"ן) נאמר: "לפיכך היו נותנין לסמאל שוחד ביום הכפורים, שלא לבטל את קרבנם... כך הן ישראל נקיים מכל חטא... והקב"ה שומע עדותן של ישראל מן הקטיגור שלהן...". דברים אלה של פרקי דר' אליעזר הביאו את הרמב"ן לגלות את סודו של ראב"ע, שאומר: "ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז: בהיותך בן שלשים ושלש תדענו". לדעתו של הרמב"ן יש לקרוא כאן "בהיותך בָּן שלשים ושלש", וביאורו הוא: אם תבין שלושים ושלושה פסוקים אחר עזאזל הראשון, והבינות גם פרק יז פסוק ז, כי אז תדע זאת. שם נאמר: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" וזה איסור להביא קרבנות לשעירים, לשדים, כפי שמבאר ראב"ע: ומטעם זה, מעיר ראב"ע, אסור היה להביא את שעיר המשתלח בתורת קרבן והוא לא נשחט. לפי פרקי דר' אליעזר, מבאר הרמב"ן, נשלח השעיר לעזאזל (זהו סמאל, ראש השעירים, השדים של המדבר) בתורת שוחד, כדי שייהפך מקטיגור לסניגור לישראל. השעיר אינו קרבן שמקריבים לעזאזל, אלא יישלחו, לפי מצות ה', מן הסעודה לעבדו. ומי שהכין את הסעודה אינו נותן לעבד כלום, אלא רק למלך, אשר מתוך כבוד למארחו רצה שכל אחד מעבדיו יהנה מן הסעודה, כדי שישבחו אותו. ומטעם זה לא על הכהן לקבוע, איזה מבין השעירים יקדש לה' ואיזה לעזאזל, אלא מעמיד את שני השעירים לפני ה', וה' קובע איזה מהם ישתלח לעזאזל.

בזמנים מאוחרים חודשו עוד כמה פירושים על עזאזל. יש סוברים, כי עזאזל הוא שם מקום מסויים במדבר (לונד Jd. Heiligth עמ' 1168), או כינוי לשעיר עצמו, מורכב מן המלים עז ואזל (לותר, פאטר), או שהוראתו: היציאה לחופש או הביעור המוחלט (י. ד. מיכאליס, ביר, שם, ב, עמ' 668, וינר, שם, ב, עמ' 659 ואילך), ויזל: הרוח החזקה, שאוחזת את השעיר ודוחפתו אל התהום. כל הביאורים האלה מעוררים קשיים כל שהם.

אם נתבונן יפה בפסוקי המקרא ובדברי חכמינו, נוכל להגיע לידי מסקנה, המתאימה לכל הביאורים שבתלמוד וגם הולמת על פי רוב את דברי המקרא. עזאזל כמו עזלזל, צורה מורחבת מן השורש "עזל" - מרחיק, מבדיל (גזניוס), הוראתו הרחקה גמורה, השמדה, אבדן מוחלט, ובא כאן בצורת הגשמה, דוגמת שאול ואבדון, והוא הניגוד הגמור לה' החי וקיים לנצח. מושב העזאזל במדבר, ובידיו נופלים כל העבריינים, ואילו אלו שמוסרים את נפשם לה' ודבקים בו, חיים לעולם (דברים ד ד). כל עדת בני ישראל יקדישו עצמם בראשונה לה' ואז ימסור השעיר האחר את כל העבירות לאבדון. בעצם היה העונש צריך לבוא על החטאים במקום החוטאים. השעיר הוא סמל האדם החוטא (כאשר גם השדים נקראים שעירים). אך בדרך התשובה יכול האדם להתקרב אל ה', לפיכך, לאחר שיכופרו הפשעים שפשעו בני ישראל למקדש, והעם נכנס אל המקדש המטוהר והמכופר (פסוק כ), שם הכהן את ידו על ראש השעיר החי, ומעביר על ידי וידוי את כל החטאים עליו, וכך מסתמל השעיר כנושא כל העוונות, אח"כ הוא נמסר להשמדה. יש לפי זה דמיון בין שני השעירים ובין שתי הצפורים של המצורע (ראה במבוא לפי"א: 'כוונת חוקי הטומאה והטהרה'). ואם חכמינו אומרים, שעזאזל זה ההר, שמעליו דוחפים את השעיר את התהום, ופעם הם אומרים, שעזאזל הוא כינוי לעבירות שמתכפרות על ידי השעיר, ופעם אחרת הם אומרים, שהוא מלאך החבלה, שלו נותנים שוחד כדי שלא יקום כקטיגור, - הכל חוזר לאותו הרעיון, שהחטא צריך להישמד מתוך עם ישראל. אפשר לכנות את מקום ההשמדה עזאזל, וגם החטא עצמו יכול להיקרא בשם עזאזל, ולבסוף, אפשר לסמל את מעשה השמדה בדרך הגשמה כשד, שקם כקטיגור, ודורש להקריב לו את הפושעים, אבל כשהעם עושה תשובה שלימה הוא מסתפק בשעיר נושא החטאים וסופו משבח את ישראל במקום להאשימו.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה