פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טז · פסוק ו
ו. להלן, בפסוק יא, נאמר שוב: "והקריב... ובעד ביתו", ונשאלת השאלה: מהי כוונתן של "הקרבה" ו"כפרה" כאן? לפי מנדלסון (ודומה לו – הרשב"ם) יש כאן לפנינו כלל בקיצור, ובפסוק יא באים הפרטים. אך צודק ויזל שמוצא כאן רמז לסמיכה, שהיא המעשה הראשון של עבודת הכיפור (ויקרא א ה). אולם חכמינו אומרים שבסמיכה הזאת (כמו גם בשאר מעשי סמיכה, ראה לעיל על א ד) היה קשור הוידוי שנצטווה במלים "וכפר וגו'". בשעת הוידוי עמד הפר בין המזבח ובין האולם (משנה יומא ג ח).
"ביתו" פירושו - כאן על כל פנים - ביתו הפרטי, שהרי באותו זמן לא היתה אלא משפחת כהנים אחת. הפר נקרא כאן "אשר לו", משום שזהו הטעם שהוא מקריב בראשונה את הקרבן הזה, כי לפני שיוכל להשיג כפרה לאחרים, מוכרח הוא לכפר בעד עצמו.