פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טז · פסוק ד
"קדש". רש"י (לפי תו"כ) סובר, כי המלה קודש באה ללמדנו שהבגדים יהיו משל ההקדש, אולם אף שאר הבגדים, גם של הכהן הגדול וגם של הכהנים ההדיוטים, נעשו על חשבון ההקדש. ויזל מבאר, כי משום זה היה צורך ללמד כאן, שהבגדים יהיו משל הקודש, כי אילולי כן היינו עלולים לחשוב כי הכהן הגדול צריך לתת אותם משלו כמו הקרבנות הנזכרים בפסוק ג, אולם כבר מעיר הרמב"ן, שלפי הפשט הפשוט מכוונת המלה "קדש" אל הבגדים, ובגדי הכהונה נקראים כאן "בגדי קדש", בדומה לבגדי שרד של הכהן הגדול הנזכרים בשמות כח ב. הכתוב אומר בזה, שארבעת הבגדים של הכהן הגדול, אף שהם דומים לארבעת הבגדים של הכהנים ההדיוטים (שמות כח: מ, מב), הם נבדלים מהם בזה, שהם "בגדי קדש" (השוה שמות לא י). ובצדק מזכיר הרמב"ן (בעקבות מדרש רבה) את דברי יחזקאל ט, ב-ג, יא (השוה במיוחד את הפסוק שם י ב, לויקרא טז יב), וכן דברי דניאל י ו, יב ו-ז, ששם נקרא המלאך השרת "לבוש בדים". לפי זה היה על הכהן הגדול להופיע במעשה הכפרה הנעלה בדמותו של אותו המלאך, ועל זה רומזת גם הלשון "בגדי קדש הם", שלדעת כמה מן המבארים החדשים הוא תוספת מזמן מאוחר, דעה שהיא מחוסרת יסוד.
"יצנף". אונקלוס מתרגם "יחית ברישיה", לפי הרמב"ן זה משום שבארמית אין מלה למושג צניפה. אולם ויזל מעיר בצדק כי אונקלוס התכוון רק להגיד, שהכהן הגדול לא כרך צניף סביב ראשו, כפי שאפשר היה להסיק מלשון צנף, אלא שם על ראשו את המצנפת הכרוכה, מה שיוצא מתוך הפסוק בשמות כט ו: "ושמת המצנפת על ראשו".
"ורחץ במים". ביום הכפורים היה על הכהן הגדול לטבול כל פעם שבא להחליף את בגדיו, ומלבד זה עוד שתי פעמים קידוש ידים ורגלים, פעם קודם שפשט את בגדיו שהיו עליו מקודם, ופעם אחרי לבישת הבגדים האחרים, מכיון שחילוף הבגדים נעשה ביום זה חמש פעמים, יוצא שעל הכהן הגדול לטבול חמש פעמים ולקדש ידיו ורגליו עשר פעמים.