אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק טו · פסוק לג

פסוק לב

"והדוה בנדתה", מכוּון אל דיני נדה שבפסוקים יט-כג.

"והזב... ולנקבה", בזה רוצה הכתוב לרמוז על דיני הזבה (פסוקים כה-ל), לכאורה היה הכתוב צריך לומר "והזבה את זובה", במקום זה באה החזרה על "לזכר ולנקבה", שהיא נראית מיותרת, שהרי על הזכר דובר כבר בפסוק הקודם ("הזב"). ברם, החזרה היתה נחוצה כדי להשוות הזיבה של הנקבה עם הזיבה של הזכר, ומהשוואה זו אנו לומדים הרבה ענינים, א) שזיבת הזכר באה גם היא מבשר ערוה כמו בנקבה. ב) שיש להבדיל גם בזכר בין ראיה אחת לשלוש ראיות, כמו שיש להבדיל בנקבה בין זבה קטנה לזבה גדולה. ג) שהזיבה של הנקבה מקבילה לזיבה של זכר ואין לערבבה עם נידה, אף על פי שגם זו נקראת "זבה". ד) כמו שבזכר אף ראיה אחת מטמאה אותו (שהרי לא תהיה קלה מקרי), עושה ראיה אחת גם את הנקבה טמאה אפילו בלא עת נידתה, אלא שהיא טמאה טומאת נידה (ראה פסוקים כה-כז).

"ולאיש... עם טמאה", מוסב אל הדין שבפסוק כד, ונאמר בסוף כדי לכלול במלה "טמאה" לא רק נידה אלא גם זבה.

בפרק זה מסתיימות ה"תורות" שבספר ויקרא. בספר במדבר ה יא - ו כא, ניתנו עוד "תורות", ובנוסף לאלו: "התורה" בספר במדבר יט יד ואילך, "חוקת התורה" שם יט ב ואילך ושם לא כא ואילך. נדמה, שבספר ויקרא הוכנסו במכוּון רק עשר תורות, והן: חמש תורות הקרבנות (ו ב, ז יח, ז א, יא) וחמש תורות טהרה: א) תורת החיות הטהורות והטמאות (יא מו-מז), ב) תורת היולדת (יב ז), ג) תורת הצרעת (יד נד-נז), ד) תורת טהרת המצורע (יד ב-לב), ה) תורת זיבת אברי המין (טו לב). את התורה על־דבר נגע בבגדים אי אפשר למנות כתורה לעצמה, אף־על־פי שמסתיימת במלים "זאת תורת" (יג נט), משום שהיא מהווה חלק של תורת הצרעת, כפי שמוכיח יד נה, והטעם שהיה צורך לקבוע לה חתימה לעצמה (יג נט), מבואר לעיל בביאור שם (יג נט).

יש להוסיף כאן עוד ראיות אחדות למהימנותם של חוקי הטהרה שבפרקים יא–טו, מלבד אלה שנזכרו לעיל במבוא לויקרא ('קדמותו של הספר ויקרא'). עתיקותם של החוקים הנמצאים כאן הוכרה בין שאר הפרשנים גם על ידי דילמאן (בפירושו לשמות ויקרא מהדורה ג, עמ' 525 ואילך ועמ' 553). הוכחה ישירה שחוקי הצרעת נכתבו בידי משה רבנו מוצאים אנו בספר דברים כד ח, כן מעידה גם הישנותם של חוקי המאכלות האסורות בדברים יד ד-כא ע"י הכרזתם על ידי משה רבנו (בספרי ״ראיות מכריעות נגד ולהאוזן״, עמ׳ 48 ואילך, הוכחתי שהחוקים במשנה תורה יד אינם מוקדמים לויקרא יא, כפי שסבורים מבארים אחרונים). ועוד חשוב מזה: אנו מוצאים בתנ"ך, בחלקים ההיסטוריים כבדברי הנביאים, כי חוקי המאכלות והטהרה נשמרו בכל התקופות. יש להשוות: שמות יט טו, במדבר ב יד-טו. שופטים יג ד, שמואל א כ כו, כא ה, שמואל ב יא ד, מלכים ב ז ג, טו ה, הושע ט ג, ישעיהו נב יא, סו יז, יחזקאל ד יד (השוה ויקרא א מד), כד יז (השוה ויקרא יג מה), לו, יז (השוה ויקרא טו כו). ולבסוף יש עוד להתחשב בעובדה, כי גם בחוקים על הקרבנות (ה ב-ג, ז יט, ואילך) וגם בחוק בדבר יום הכפורים (טז: טז, יט, השוה טו לא) היו לנגד עיני המחוקק חוקי המאכלים וחוקי טומאה וטהרה, ולפי זה כל ההוכחות שהובאו לעיל בסוף הפירוש לפרק ז, ושיובאו להלן בפרק כג פסוקים כו ואילך כוחם יפה גם להעיד על מהימנותם של חוקי הקרבנות ושל יום הכפורים. וכנגד זה נזכר בחוק הצרעת החוק על דבר הקרבנות, יד יג, ושני הפסוקים: ויקרא ו ד, ויד מ, מקבילים זה לזה (השוה לעיל על ו ד, בנוגע לעמק הפגרים והדשן).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה