פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טו · פסוק יד
"לפני ה'... אהל מועד", גם הזב מביא את קרבנותיו אל שער ניקנור (עיין לעיל יד יא), כי הזב, שאסור היה לו לבוא עד עכשיו אל מחנה לויה, אסור לו גם עכשיו לבוא אל מחנה שכינה כל עוד הוא מחוסר כפרה. וספק הוא, אם זב שטבל אבל לא היה לו עוד הערב שמש, היינו הוא עודנו טבול יום, מותר לו מדאורייתא לבוא אל מחנה לויה (ראה נזיר מד:). בכל אופן יהיה זה מותר, אם טבל ביום השביעי ובשעת הערב שמש כבר עבר מצבו של "טבול יום".