פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טו · פסוק י
"הנוגע... תחתיו", כינוי הקנין במלה תחתיו אינו מוסב אל "מרכב", כי כפי שהעירו בצדק בתו"כ, אי אפשר שדין המרכב יהיה חמור מדין הזב גופו, שעושה את כל הכלים רק ראשונים לטומאה, אלא הוא מוסב אל זב, וכוונתו למרכב שנזכר קודם לכן, שצוין כראשון לטומאה אך לא חמור כמשכב ומושב. מרכב שוה לנבלה בזה, שמטמא רק את גוף הנוגע, ולא את הבגדים, רק במשא הוא מטמא אדם ובגדים. במסכת נדה לב. ניתן לפסוק זה עוד פירוש אחר, והוא, שהמלה "תחתיו" מוסבה אל "כל", ואל "אשר יהיה" צריך להסב במחשבה את המלה "זב", כנושא, ובכן הפירוש הוא: הנוגע בכל דבר אשר יהיה (הזב) תחתיו. מה שנמצא מעל הזב, זהו "עליונו של זב", אף אם אינו נוגע בגופו. כלים אלה נעשים שם ראשונים לטומאה והם קלים ממשכב תחתון שהוא אב הטומאה. "עליונו של זב" זה נקרא "מדף" (השוה זבים ד ו והפירוש שלי למסכת עדיות ו ב). לדעת הרמב"ם, משכב ומושב ו ג, טומאה זו היא רק מדרבנן, מכיון שאת הביאור השני של הפסוק אין לראות אלא כאסמכתא, אולם הראב"ד סובר שהיא מדאורייתא.