פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק טו · פסוק טז
טומאת שכבת זרע
טומאה זו אינה חמורה כטומאת זב. שכבת זרע עצמה היא אב הטומאה, וכמו כן האיש שיצאה ממנו טמא, גם האשה נעשית על־ידי שכבת זרע בשעת הביאה אב הטומאה. בדברים (כג י-יב) נאמר, שבעל קרי לא יבוא לתוך המחנה, אפילו בשעת מלחמה, אלא ירחץ במים ורק בהערב שמש יטהר. בעל קרי היה אסור רק במחנה לויה.
טז-יח, "כי תצא", כלומר: שלא ברצונו (ראב"ע), השוה דברים כג י.
"שכבת", בנפרד שְכָבָה, מן שכב -השתרע, בבנין הפעיל משמעותו גם שפך (איוב לח לז), כן גם בערבית: سكب. כאן נאמר, שירחץ במים, כלומר: באותם המים שידועים כבר מהאמור לעיל יא לו, שלפי התיאור הם טהורים ואינם מוכשרים לקבל טומאה. ולהלן כתוב "את כל בשרו", שממנו יוצא, שמידת המים תהיה כה גדולה עד שתכסה את כל הגוף, וזו לפי מדידת חכמינו שלוש אמות מעוקבות או ארבעים סאה. והטעם שדווקא כאן באה הדרישה "את כל בשרו" הוא אולי זה, שהתורה רצתה לתת את הצווי בטומאה הקלה ביותר בתוך הטומאות שנידונו בפרק זה, וממנה ניתן ללמוד בקל וחומר על טומאות האחרות החמורות יותר. ואפשר שהטעם הוא, משום שאם לא היה כתוב כאן "כל", היה אפשר להבין במלה "בשרו" שהכוונה לבשר הערוה (כמו בפסוק ב), לכן כתוב "את כל בשרו". לעיל בפסוק יג בדין הזב לא היה חשש לטעות כזו, כי הרחיצה באה רק אחרי שבעה נקיים, שאז אין סיבה מיוחדת לרחוץ דווקא את בשר הערוה, ושנית: לעיל נאמר שכל הבגדים טעונים כביסה, כלומר כל חלקי הבגדים, ושלישית: לעיל נצטווה אפילו לזה שהזב נגע בו קודם הטבילה, שירחץ את גופו ויכבס את בגדיו. מתוך מלכים ב פרק ה אפשר להוכיח שמשמעות רחיצה בכל מקום היא טבילה, שם (בפסוק י) מצוה הנביא על המצורע: "הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן, ובקיום מצוה זו נאמר (בפסוק יד): "וירד ויטבול בירדן שבע פעמים", ולפי זה רחיצה היינו טבילה.
"את כל", המלה "את" באה לפי עירובין ד': לרבות גם את השערות, שגם הן טעונות טבילה ושלא תהא בהן חציצה.