פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ט · פסוק כ
"וישימו", מוסב אל בני אהרן, שקיבלו, כנראה, את החלבים ואת חלקי החזה מן הזקנים, אשר בידם נמצאו בשעת התנופה, והגישו אותם לאהרן במצב כזה שהחלבים היו מונחים על גבי החזות. עיין רש"י כאן ולעיל ז ל.
"החזות", חלקי החזות של השור ושל האיל.
"ויקטר החלבים". גם כאן החלבים האימורים במשמע.
"הניף אהרן", קודם לכן, זה עבר מוקדם. שהרי התנופה קדמה להקטרה וגם החלבים הונפו לפני ההקטרה (עיין ז ל, ח: כו-כז, י טו). והנה מתמיה, שהתנופה נזכרה כאן כעין הוספה, ושרק חזה ושוק נזכרים, ולא החלבים. מכאן יש ללמוד שתנופת חזה ושוק, שהיא הסמל למסירת החלקים האלה לה' ולכהנים, מקבילה אל הקטרת החלבים, ועל ידי התנופה היו גם החזה והשוק לאשי ה' אשר הכהנים מקבלים כמתנת ה'. לכן נזכרת בראשונה. בפסוק כ, הקטרת החלבים. את זאת שהתנופה כבר קדמה לה, יש להסיק מתוך הפסוק "וישימו את החלבים על החזות", ואחר זה בא: "הניף אהרן".