פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ט · פסוק יז
"ויקרב את המנחה", כנראה, הכוונה להגשה, ראה לעיל על ו ז.
"וימלא כפו", לדעת המכילתא דמילואים (השוה גם מנחות ט: ויט:) היינו הקמיצה. לפי זה היתה המנחה הזאת שוה בענין זה לכל מנחה אחרת שבאה בפני עצמה, שהרי לא נשרפה כליל כדוגמת מנחת נסכים. אולם שונה היתה מהמנחה הרגילה שהיתה טעונה שלוש מתנות של שמן (עיין לעיל על ב ז) ולבונה, מה שאין כן כאן. ולכן לא נאמר במנחה "כמשפט" (מלבי"ם).
"מלבד עולת הבקר", לפי מכילתא דמילואים הובאו אותן מנחות נסכים שבס' במדבר טו א ואילך, לא רק כתוספת לעולת הבוקר של התמיד אלא גם לעולה שנזכרה בפסוק טז. לדעת הראב"ד היו גם השלמים (פסוק יח) טעונים מנחות-נסכים בתורת מוספין, והמלבי"ם חולק עליו. אמנם, בשמות מ, כט נאמר, שמשה הקריב בראשון לניסן עולה ומנחה (היינו מנחת נסכים), ורש"י מפרש שם, כי גם ביום החינוך (שלדעת רש"י היה ראש חודש ניסן) היה משה המקריב את קרבנות הציבור הרגילים ורק הקרבנות המיוחדים הוקרבו בידי אהרן. זה אפשר לו להתישב גם על דעת ר' עקיבא (הובא לעיל על ח א), שלפיו התחילו שבעת ימי החינוך רק ביום ראשון לניסן. אולם אין להוכיח בוודאות מתוך הכתוב, שגם לעולת העם (פסוק טז) הוסיפו נסכים, שכן המלה "כמשפט" בפסוק טז הרי אפשר לה להיות מכוונת לשאר הדינים השייכים לעולה (השוה ביצה כ.). ייתכן כי אמנם היה מוסף של מנחת נסכים גם לעגל, אשר אולי היה בא יחד עם השעיר (ראה פסוק ג) בתורת קרבן ציבור שנזכר בס' במדבר טו כד, ולעומת זאת באה עם הכבש מנחה בלולה בשמן במקום מנחת נסכים. ולפיכך, משום שהמנחה שנזכרה בפסוק יז היתה באה כמוסף לעולה, נזכרה סמוך אחרי העולה, ורק אחרי הקרבת המנחה נאמר: "מלבד עולת הבקר", שמשמעו לדעת הרמב"ן, מלבד עולת הבוקר ומנחתה. את ההנחה הזאת אפשר לישב עם דברי המכילתא דמילואים.