פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ט · פסוק טו
טו. "ויקרב... העם", הוא כלל שכולל את כל קרבנות העם, ואחריו בא הפרט המפרט את ההקרבות כל אחת בפני עצמה: "ויקח וגו'" (מנדלסון).
"אשר לעם". ויזל תמה שכאן ובפסוק יח בשלמים כתוב "אשר לעם", ואילו בעולה ובמנחה לא כתוב, וביאורו אינו מניח את הדעת. אפשר לבאר באופן פשוט, כי בעולה ובמנחה לא נאמר "אשר לעם", משום שהעולה הובאה גם קרבן תמיד (ע' לעיל בביאור לפסוק ג), שיש בו חלק לא רק לעם אלא גם לכהנים, והוא הדין במנחה. ע' גם בביאור לפסוק יז.
"וישחטהו", מכאן ראיה ברורה שבאותו יום נעשתה גם השחיטה בידי אהרן.
"ויחטאהו". לפי התרגומים מתכוון הכתוב בזה לזריקות (השוה לעיל על ו יט). אולם לדעת רש"י הכוונה לכל העבודות.
"כראשון", ולא "כמשפט", כמו בפסוק טז, משום שבזה לא נהגו כמו בחטאות הרגילות, שהרי לא אכלו את הבשר. הטעם, מפני מה לא נאכל גם בשר חטאת זו, ניתן אמנם רק להלן בפרק י פסוק יט, אך כבר נרמז עליו כאן במלה: "כראשון". דילמאן טועה בסברו, שלפי "מחברה של פרשה זו" אסור היה לכהנים לאכול את החטאת הזאת, משום שהם היו נמנים עם העם והיו חלק מן המקריבים. לעיל ו כג נאמר רק, כי החטאות אשר דמן יבוא אל האוהל, אסורות באכילה. ובהגדרה זו נכללות מלבד החטאות שנזכרו בויקרא ד, ג – כא: חטאות יום הכפורים שבויקרא טז ג ואילך (השוה פסוק כז), ולפי המסורה גם זו שבמדבר טו, כד. ואולם שאר כל החטאות של העם, היינו של המועדים ושל ראשי חדשים, נאכלים לכהנים, אם כי נמנו עם המקריבים. רק עגל החטאת, שהיה שייך לכהנים לבדם, נשרף בהיותו "חטאת חיצונה". לפיכך לא היה טעם אחר לשריפת חטאת העם אלא אותו שנזכר בפרק י פסוק יט, השוה עוד במדבר יח ט ויחזקאל מד כט.