פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ט · פסוק ג
ג-ד. במקום "בני" גורס השומרוני "זקני" וגם השבעים מתרגמים γερουσία, אך התרגום שגוי, והמלה "זקני" נתגלגלה לכאן בטעות מתוך פסוק א. לדעת הרמב"ן נאמרו הדברים לכל אחד מן הזקנים כדי שימסרו אותם לבני ישראל, כדוגמת הדברים בדברים ג יח. הנאמרים במיוחד לראובן וגד לאחר שנאמרו לכל ישראל. אולם לדעת המכילתא דמילואים מכוון הדיבור אל אהרן שעליו היה למסרו לעם. לפי זה היו הזקנים נוכחים רק כדי לחלוק להם כבוד.
קרבנות העם מזכירים בתחילה את הקרבנות שבאו לכפר עוון עבודת אלילים בס' במדבר טו כד. ל"פר לעולה ושעיר לחטאת" שבפסוק הנ"ל מקביל כאן "עגל לעולה ושעיר לחטאת". בראשונה על העם לכפר את חטא עבודה זרה. במקום פר מביא הוא כאן עגל, כדוגמת קרבן הכהן הגדול. ה"כבש לעולה" שהוסיף העם, היה, כנראה, מוסף לקרבן תמיד, שהקריבו בתורת הוספה לכבוד היום, כדוגמת קרבן מוסף בשבת (במדבר כח ט). מלבד זה הביא העם לכבוד ה' שנראה אליו זבחי שלמים, כדי ליהנות משולחן גבוה. שלמים כגון אלה הביאו רק בחג השבועות (ויקרא כג יט). אבל בשעה שבחג השבועות הובאו רק שני אילים, היה צריך להקריב בחג עבודת החינוך בן בקר ואיל. המנחה, כפי שאפשר להבין מתוך פסוק יז, היא הוספה לעולת הכבש.