פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק ח · פסוק כב
כב. עיין שמות כט יט. הכינוי "איל המלואים", נמצא בשמות רק אחרי כן (כט כב). על משמעותה של המלה מילואים ראה לעיל ז לז. לדעת מכילתא דמילואים הוראת המלה קרבן גמר, "שמשלים את הכל". לפי זה היה צריך לבאר את הביטוי "מלא יד": השלים את היד, היינו את כוחו של מישהו, שהמקודש יקבל על ידי השלמה זו את ההכשרה לעמוד לשרת לפני ה'. ולכן אין הביטוי הזה משמש אלא בחינוך לכהונה בלבד (השוה גם שמות לב כט).
"ויסמכו". בשמות בציווי "וסמך", ביחיד, ראב"ע מעיר: מכאן ראיה שטעות היתה בידי מדקדק גדול שאמר, כי כוונת וסמך, לשון יחיד, להודיע, כי כל אחד עשה את המעשה לבדו, ואילו לשון רבים מציין כי עשו את העבודה כולם יחד. אולם הראינו בביאורנו לעיל (פסוק יח), כי גם התוספתא מסכימה לדעתו של אותו המדקדק, אבל מכיון שאין להעלות על הדעת שלא מילאו בדייקנות אחרי הצו שבפרשת שמות, הרי מן ההכרח שלשון יחיד של הציווי מכוון כנגד אהרן בתורת ראש הכהנים, ושהנשוא "וסמך" מוסב אל אהרן (השוה בראשית ט כג: "ויקח שם ויפת). זה מודגש במיוחד באיל המילואים. ולאחר שזה כבר הוזכר פעם אחת בשעת הציווי, השתמש הכתוב לגבי ההוצאה אל הפועל בלשון רבים, כדי להגיד שאת הסמיכה עשו כולם יחד. ולפי זה ידע משה שהציווי "וסמך" לא בא לציין שיעשו את הסמיכה בזה אחר זה.