אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק ז · פסוק לד

פסוק לג

"חזה התנופה ואת שוק התרומה". הרמב"ן ואברבנאל רצו להסיק מתוך דברי הכתוב אלה, כי החזה בלבד (לא עם השוק) הושם על החלבים לשם תנופה, מכיון שבפרק ט פסוק כא נאמר: "ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה". בצדק חולק על זה ויזל, באמרו, כי אם היה כך, היה הפסוק צריך להבליט את תנופת השוק במיוחד. אבל להנחה, שבזמן מאוחר לא היה השוק טעון תנופה כלל, ושרק ביום החינוך (המילואים) נעשתה, מתנגד פרק י פסוק טו. כאן אנחנו מוצאים ראיה ברורה לדעת חכמינו, שבכל קרבנות שלמים הונפו חזה ושוק יחד (מנחות סא: ואילך). והטעם שהכתוב מדבר תמיד על חזה התנופה ושוק התרומה נתבאר כבר לעיל (במבוא לתורת הקרבנות, בסוף הקטע על 'תורת הקרבנות בויקרא ו-ז) די צרכו. לפיו גם את השוק היה יכול הפסוק לכנות בשם שוק התנופה, כי על כן גם הוא הונף, אך הוא נקרא בשם החשוב יותר "שוק התרומה" לשם ציון העובדה כי הוא היה חלק "מורם לה'". וכך לא יישאר שום ספק, שגם בשלמים שהובאו בזמנים הבאים, ניתן השוק על החלבים לשם תנופה אתם יחד. כאן אין צורך להגיד את זאת על השוק, מכיון ששמענו את זאת מתוך שמות כט כד. רק בענין החזה, אשר במילואים לא הושם על החלבים, משום שהונף לחוד, היה צורך לקבוע במיוחד בפרשה שלפנינו, שלהבא יש לשים גם את החזה על החלבים. ולכן הונהגו לדורות תנופת החזה והשוק יחד בכל השלמים.

מתוך הביטויים "תנופה" ו"תרומה" מסיקים חכמינו, ששני מעשים אלה קשורים זה בזה, כלומר שבשעת התנופה נעשתה גם ההרמה. הוראת המלה הניף היא רק הקדשה, הרמה, והיא נרדפת ל"הרים". הוראתו של השורש נוף כהוראתו של השורש רום (לשון הניף נמצא גם בשמות ה כב במשמעות: נדב). בשני הביטויים משתמשים רק בתרומות לגבוה או לכהנים, ומה, איפוא, ההבדל בין שניהם? לדעת חכמינו לוותה התנופה בתנועות סמליות, היינו בראשונה מוליך ומביא, לתנועות אלו קוראים תנופה, ואחר כך מעלה ומוריד, וזה היה נקרא הרמה. לפי מנחות סב. וסוכה לז: נעשתה תנועת מוליך ומביא ארבע פעמים, היינו כנגד ארבע רוחות העולם. אולם בתוספות מעירים, כי אולי רק בשתי הלחם נעשתה התנופה (כג כ) באופן כזה. על כל פנים נתקבלה דעתו זו של התלמוד ע"י המסורת, ועלינו לבאר על יסוד זה את מהותן של התנופה ושל ההרמה. חכמינו סוברים, שהתנופה היא נדבה גרידא, ואילו תרומה היא נדבה לגבוה. אולם שתי הנתינות כוללות גם קבלה, וכך רמזו בהולכה גם את ריוח ההבאה, וכמו כן בהעלאה – גם את ההורדה. קבלה, ולפי זה תנופה היא הנתינה לכהן שהוא מורהו של העם, אשר דואג בשבילו. תמורת מתנות כהנים מקבלים המתנדבים קנינים רוחניים. וגם הכהן ישים אל לבו, שהוא מקבל, כדי שיחזיר, ולכן: "כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף". ההרמה מציינת את הנתחים כמסורים לגבוה, אולם גם בזה יש שוב אך ריוח, כי גם הכהן מקבל את חלקו הוא מגבוה (ואם הוראת המלה "תנופה" היא: מוליך ומביא לכל ארבע רוחות. הרי צריך להבין כך, כי היא מתנה לה' הנמצא בכל מקום בעולם. רומזים בזה כי מקדישים דבר לה', והוא, המכלכל את הכל, מחלק אותו שוב לבני אדם). לפי זה מכוונת התנופה אל מתנות הכהנים, ואילו ההרמה מסמלת את הנתינה "על אשי ה'". דעתו של קנובל, ש"הרים" אינו מציין טכס מיוחד שמקביל ל"הניף", משום שמלה זו משמשת תמיד במובן הכללי לקיחת תרומה, אינה קולעת, שהרי גם המלה הניף משמעותה נדב בעלמא ובכל זאת מלווה העבודה הזאת תנועה סמלית.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה